64. לטעמי, המסקנה העולה בבירור מכל שהוצג בהליך זה היא כי בבסיס העסקתו של רבין עמדה למצער גם המטרה של הנעת דודו, אפרתי, לפעול במשוא פנים או בהפליה לטובת תעשיות מלח. אזכיר כי כפי שציינתי קודם לכן (ראו פסקה 11 לעיל), די בכך כדי להכניס את התנהלות המערערים לגדרי עבירת התיווך בשוחד. מכאן עובר הנטל – נטל הבאת הראיות ולא נטל השכנוע – לכתפי המערערים, להצביע על היפותזה אחרת, מתקבלת על הדעת ומבוססת – במידה כלשהי – על העובדות הנתונות, שיש בכוחה להטיל ספק סביר באשמתם. כאמור, אין די בהיפותזה הנטענת בעלמא, אלא עליה להתאים לשכל הישר ולניסיון החיים (ראו פסקה 14 לעיל).
היפותזה חלופית סבירה
65. לפי הגרסה המזכה שאותה מסרו דנקנר ורבין, העסקתו של רבין בוצעה לתכלית לגיטימית, שעיקרה שורת פעולות שביצע רבין שסייעו לו בקידום העסקה. לב הטיעון בעניין זה הוא כי רבין פעל מול המינהל, המועצה וגורמים אחרים הרלוונטיים לעסקה תוך שימוש בהיכרותו ובקשריו במינהל וברשויות השונות, ייעוץ שלגביו אין
--- סוף עמוד 488 ---
לבעלי מקצוע אחרים שהועסקו אצל דנקנר – כגון עורכי דין ורואי חשבון – יתרון על פני "מאכער" כרבין. זאת, לרבות מה שכונה בהליך זה "כינון" פגישות עם גורמים רלוונטיים שונים. על כן, כך סברת המערערים, לא השתכללה במקרה זה עבירה של תיווך בשוחד. כפי שהטעמתי, גם קיומם של מניעים מעורבים, חלקם כשרים חלקם פסולים, אינו שולל אחריות פלילית. לפיכך, כדי שתצלח טענת המערערים, עליהם להביא ראיות שיוכחו כי ישנה אפשרות סבירה שלפיה כל תכליתה של העסקת רבין – הייתה לגיטימית. אקדים את המאוחר ואומר כי לי נראה שהמערערים לא עמדו בנטל זה.
66. חברי השופט נ' הנדל עמד על כך ש"רבין נדרש, על פי גרסת הסנגוריה, למלא תפקידים שאינם מסורים בדרך שגרה לעורכי דין, למזכירות, או ליו"ר דירקטוריון של חברה גדולה. יש היגיון רב בכך שאדם בעל היכרות טובה עם המִנהל ואנשיו יספק שירותי 'הדרכה ומיפוי' עבור מי שמעוניין לקדם מהלכים במִנהל, ו'ינדנד' לכל בעלי התפקידים על בסיס יומיומי" (פסקה 18 לחוות דעתו). בהקשר זה ציין חברי כי רבין העיד על עצמו כי הוא היה "'הקרצייה'. אני כל יום שם, כך באמת היה כל יום, כל יום, אני כל יום עולה לירושלים, ומדבר איתם עד שיוצא להם מהאוזן [...]" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6659 ש' 27-22; עיון בחלק הרלוונטי של העדות מלמד כי באומרו "שם" רבין לא התייחס כלל למינהל אלא דווקא לעיריית ירושלים ולעיסוקו סביב פרויקט הולילנד). באופן דומה, דנקנר העיד כי רבין שימש מעין "'חתול רחוב', סליחה שאני אומר את זה, שיודע לצאת והיכנס ולהתנהל בתוך המִנהל, מקום שהוא מכיר טוב [...] מישהו שיודע להסתובב בין הרגליים, יודע לנדנד, יש לו פיקחות, הוא יודע בדיוק איך להיכנס ואיך לבוא" (פרוטוקול הדיון, עמ' 8595 ש' 8-6, 21-15; פסקה 18 לחוות הדעת של חברי). לשיטתו של דנקנר בערעור, תרומתו של רבין אף התבטאה במגעים בלתי פורמליים עם גורמים במינהל במטרה להבין את העמדה המקצועית של המינהל טרם שליחת מכתב מטעם תעשיות מלח וזיהוי "חסמים" במינהל.
67. לדעתי טענות אלו לא הוכחו כל עיקר. ודוקו: קו ההגנה בעניין זה גורס, כפי שהיטב לתאר זאת חברי השופט נ' הנדל, "כי רבין מילא את החלל שנוצר בין בעלי התפקידים השונים. כך, למשל, תפקידו של רבין היה לאתר את הגורמים השונים – בתוך המִנהל ומחוצה לו – אשר משפיעים על קידום פרויקט תעשיות מלח; ליצור אתם קשר עבור דנקנר ולשמוע מהם פרטים רלבנטיים; ולבסוף לייעץ לדנקנר מהם הנקודות שחשוב להעלות בפגישות עם אותם גורמים, ומהם האינטרסים השונים שעל הפרק" (פסקה 18 לחוות דעתו). ובכן – מיהם? מיהם אותם "גורמים שונים" אשר השפיעו על
--- סוף עמוד 489 ---
קידום הפרויקט? איזה קשר נוצר עמם? אילו עצות דנתן רבין לדנקנר? ומה ידע רבין לומר על "האינטרסים השונים שעל הפרק"? שאלות אלו נותרו ללא מענה.
68. נפתח ב"גורמים השונים" שמולם פעל כביכול רבין. בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט לא ידע רבין לנקוב בשמות הגורמים שעימם עמד בקשר במינהל ושמולם פעל לקידום ענייני תעשיות מלח, וכשתיאר פעילות מסוימת – כדוגמת "ועדת סון" הנזכרת להלן בפסקאות 77-76 – תיאור זה נותר עמום וכללי. אף כשהוצגו בפניו שמות של "מהדרג המקצועי" במינהל, לא ידע רבין למסור פרטים מדויקים:
"שאלה: דני [דנקנר – ע' פ'] אומר לי שאתה סייעת משמעותית בקיצור תהליכים, בארגון פגישות דחופות [...] וגם אנשים במנהל, אני לא מדבר על אפרתי, אני מדבר על דרג מקצועי, אדרי, אבישי ספיר, דרורה נוימן, אתה זוכר את הדברים?
תשובה: אני לא זוכר את הכל אבל אני לא מתנגד לעיקרון, אני לא זוכר את כל הפרטים מ-א' ועד ת'" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6710 ש' 28-24).
עוד ראוי לציין כי גם מול מועצת מקרקעי ישראל לא הצליח רבין להצביע על פעילות מיוחדת. בית המשפט המחוזי התרשם כי קו ההגנה של רבין על פעילות כלוביסט מול המועצה נתלה בעוגן "אוורירי" על אודות פעילות מול אישים אלמונים, מבלי לציין שמות של אישים עימם פעל לשם קידום העסקה (הכרעת הדין, עמ' 628). רבין אף העיד כי הוא לא הכיר אף גורם רלוונטי בקרן קיימת לישראל:
"שאלה: דני [דנקנר – ע' פ'] אמר שיש לו בעיה עם קק"ל.
תשובה: נכון, הוא אמר שקרן קיימת מתנגדת, אני לא מכיר שם אף אחד, וראינו שהוא מצא את מיכה גולדמן, לו הייתי יודע כמה מיכה גולדמן קיבל, אני הייתי מבקש יותר" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6711 ש' 16-14).
69. בדומה, בחקירתו במשטרה ובעדותו בבית המשפט לא ידע דנקנר לציין מה היקף הקשרים של רבין או טיבם, למעט הקשר שלו לאפרתי. למעשה, דנקנר לא ידע לנקוב אף לא בשם אחד של גורם שאליו מקושר רבין במינהל (ת/612 ש' 67-64; ש' 212-211; הכרעת הדין, עמ' 611; פרוטוקול הדיון, עמ' 8476 ש' 23). חברי פותר זאת באומרו כי "ייתכן בהחלט כי דנקנר לא זכר פרטים אלו, או לא ראה צורך לדרוש מרבין רשימה שמית של האנשים עמם יש לו קשרים במִנהל. ייתכן גם שקשריו של רבין הם
--- סוף עמוד 490 ---
מעין 'סוד מקצועי', כך שיש לא מעט היגיון בכך שדנקנר לא ייחשף לכל השמות" (פסקה 18 לחוות דעתו). לדעתי הסברים אלה אין לקבל. על הפרק עומדת עסקת ענק שדנקנר מסור לה בכל מאודו. למעשה, אין חולק על כך שדנקנר היה הגורם בחברת תעשיות מלח אשר נשא על שכמו את הטיפול והאחריות לקידום עסקה אותה עת (פרוטוקול הדיון, עמ' 8398 ש' 6-3; ראו גם ת/412ג, ת/415ב ו-ת/420ג). רבין הוא – כך לפי גרסת ההגנה – דמות בעלת חשיבות מרכזית בעסקה: הוא זה שדואג להזיז את גלגלי המינהל והוצאתה לפועל של עסקת קרקעות המלח תלויה לא מעט בפועלו. הטענה שלפיה במצב דברים זה, ותחת התשלום הנדיב שלו הוא זוכה מדנקנר, דנקנר לא דרש או לא קיבל מרבין הסברים מפורטים ביחס לנעשה מצדו במינהל ובאשר לזהות הגורמים שמולם הוא פועל – והלא לפי גרסת ההגנה, ממש לשם כך נשכר רבין – אינה משכנעת.
70. ומה בדבר ה"ייעוץ" שהעניק רבין לדנקנר? חברי מוצא שני "חיזוקים" להשקפתו בדבר אופי עבודתו של רבין (פסקה 19 לחוות דעתו). הראשון הוא דבר קיומן של פגישות מרובות בין רבין לבין דנקנר. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שדנקנר ורבין נפגשו 48 פעמים בין השנים 2005-2002. על פי טענת המערערים, רבות מפגישות אלו התקיימו עובר לפגישות שקיים דנקנר עם גורמים שונים הנוגעים לתעשיות מלח (ראו הפירוט בחוות הדעת של חברי, שם). חברי סבר כי פגישות אלו מסייעות ליצירת ספק סביר בעמדת התביעה, "לפיה תפקידו של רבין – לאו תפקיד הוא, אלא הסתכם בהעברת כספי שוחד לאפרתי או בהטיית דעתו[]". לעמדתו, "ריבוי הפגישות בין דנקנר לרבין בתקופה הרלבנטית, והסמיכות בינן לבין פגישותיו האחרות של דנקנר, אשר לפחות חלקן עסק גם הוא בפרשת קרקעות המלח – מהווה [...] ראיה נסיבתית לעדותו של דנקנר לפיה הוא נהג להתייעץ עם רבין בנוגע לקידום עסקת תעשיות מלח". כך, לפי גישתו, "אף אם לא כל הפגישות התמקדו בעסקה זו" (שם). על כך אשיב שתיים: ראשית, דעתי היא כי ריבוי הפגישות אינו מוכיח כי רבין שימש "גורם מייעץ" לדנקנר בכל הקשור לעסקת קרקעות המלח. שנית ועיקר, אף אם מעת לעת יעץ רבין לדנקנר בעניין זה – ואיני סבור כך – עדיין אין בכך כדי להסיר את המעטה הפלילי מעל להתנהלות שני אלה, נוכח פסיקתנו הוותיקה שעליה עמדתי לעניין "מניעים מעורבים" שביסוד מתן טובת ההנאה. אדרש לדברים לפי סדרם.
71. נקודת המוצא לדיון זה היא כאמור כי רבין ודנקנר נפגשו פעמים רבות. ברם בעובדה זו כשלעצמה אין חשיבות רבה. השאלה המרכזית היא מה דובר בפגישות אלו ולשם מה הן התקיימו. כלומר, האם, כטענת המערערים, מדובר בפגישות שתכליתן "ייעוץ" הנוגע לעסקת תעשיות מלח. כפי שגם הזכיר חברי, בית המשפט המחוזי מצא
--- סוף עמוד 491 ---
כי באותן פגישות נדונו גם נושאים אחרים שאינם קשורים לעסקת תעשיות מלח (שם). כך, למשל, דנקנר עצמו אישר במשטרה כי "היו למאיר רבין בקשות שאני אכיר לו אנשים, שאני אעזור לו להתפתח בעסקאות, נדמה לי שאף פעם לא יצא מזה שום דבר. נדמה לי שגם לא הכרתי אותו לאף אחד. גם לא חשבתי שהיכולות הן כפי שהוא מספר, כי לנו זה לא עשה שינוי" (ת/612 ש' 101-98). עוד הבהיר דנקנר במשטרה: "היו לי פגישות עם מאיר שהוא ביקש שאני אקדם אותו במקומות שאני מכיר, ואני לא ראיתי לנכון לעשות זאת, כיוון שלא היתה שום התקדמות אצלינו ממילא בנושא הקרקעות של המלח [...]" (שם, ש' 219-216). עוד עולה מחומר הראיות בתיק כי רבין פנה לדנקנר וביקש את סיועו בקשר להסדרת חובו של שטרית בבנק הפועלים (פרוטוקול הדיון, עמ' 6766 ש' 21-20; ת/613 ש' 67-65). רבין אף פנה לדנקנר וקיים אתו פגישה בנושא צוק מנרה, בהשתתפות צ'רני (פרוטוקול הדיון, עמ' 8431 ש' 15-14). פגישה נוספת נגעה לאיש העסקים קובי מימון. דנקנר ניסה להסתייע בפגישה זו כדי להדגים את הסיוע שהעניק לו רבין (הכרעת הדין, עמ' 621). ברם, בית המשפט המחוזי מצא כי גרסאות רבין ודנקנר סתרו עצמן ביחס לפגישה זו. דנקנר טען כי בפגישה זו נדונה עסקת תעשיות מלח (פרוטוקול הדיון, עמ' 8431 ש' 22-20); ואילו רבין העיד כי פגישה זו עסקה ברכישת חברת נצב"א על ידי קובי מימון (רבין הסביר כי ביקש לתווך בין קובי מימון לבין דנקנר בקשר לליווי פיננסי מבנק הפועלים שהיה דרוש לקובי מימון לצורך רכישה זו) (פרוטוקול הדיון, עמ' 6709 ש' 14-12).
72. האם אפשר שבחלק אחר של הפגישות אמנם "ייעץ" רבין לדנקנר בעניין תעשיות מלח? כשלעצמי, מסופקני כי רבין היה בעל הכישורים הנדרשים ליתן לדנקנר ייעוץ מקצועי, או כי זה נתן לו ייעוץ "מאכערי" רב משמעות על הנעשה במסדרונות המנהל – לבד מהקשר לדודו, אפרתי. בפתח הדיון בעניין זה ראוי לציין כי בתקופה הרלוונטית פעלו מטעם תעשיות מלח משרדי עורכי דין מובילים: משרד ראב"ד, מגריזו, בנקל ושות'; משרד כספי ושות'; ומשרד צדוק ושות' (ראו עמ' 5 לסיכומי המאשימה בבית המשפט המחוזי). בנסיבות אלו ניתן לתהות מהו הערך המוסף – ברמה המקצועית – שהיה לרבין להציע לדנקנר. יש לזכור כי להבדיל מדכנר, שאין חולק על כישוריו הרבים וניסונו המוכח בתחום הנדל"ן, רבין לא היה מומחה בולט בעניין זה, בלשון המעטה (ראו בהקשר זה הדיון בפסקה 20 לעיל). בחקירותיו במשטרה אף אמר עליו דנקנר כי הלה "לא הראה שום יכולות יוצאות דופן" (ת/612 ש' 219-216). עיון בעדות שמסר רבין בבית המשפט המחוזי מעלה כי כשנשאל על פרטי העסקה הוא לא גילה את רמת הבקיאות המתבקשת ממי שאמור "לייעץ" בדבר הוצאתה לפועל. בית המשפט המחוזי ציין כי כאשר נחקר רבין בחקירה נגדית, התברר כי "היה מסוגל להזכיר מיני כותרת, זה ותו לא". כך, כשנשאל על חומרים שונים שהעביר לו דנקנר
--- סוף עמוד 492 ---
בפגישה עמו, דיבר רבין על "היטל השבחה" ו"גילומים" אך מיד ציין כי אינו זוכר את הפרטים בנושא:
"אני לא זוכר את כל הפרטים מ-א' ועד ת', בעסקה השנייה הלבישו להם עוד כל מיני מתנות, שמואל [דכנר – ע' פ'] אמר לי מאיר אני גם הייתי באותה דעה, יהיה קל להעביר את הנושא הזה, למה סך הכל המנהל 'דופק' אותנו, מרע את התנאים, לא קשה להבין את זה, לא מקבלים פה עוד איזה בונוסים, זה מה שעשינו" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6842 ש' 17-14).
ובהמשך, בעניין היטל ההשבחה:
"אני לא זוכר את כל הפרטים במאה אחוז, מה שאני זוכר שהמנהל ישלם את כל ההוצאות כמעט, הם נותנים את הקרקע, בהסכם שלהם, הפינויים אם אני לא טועה עליהם, בחוזים המסוימים חברות המלח מה שלא היה בעסקה הקודמת, אבל כל זה תוך כדי העבודה, היו התקדמויות, עורכי הדין שלהם נפגשו עם המנהל, עם יועצים משפטיים, כל מיני דברים שהיו תוך כדי שאנחנו עובדים, אנחנו בעיקר מתעסקים איך לאשר את העסקה במועצת המנהל ולדאוג ששר האוצר בסוף יחתום על העסקה, זה הכל" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6842 ש' 27-22).
73. כפי שציין בית המשפט המחוזי, תשובות בלתי ממוקדות ומעורפלות אלו הובילו לשאלה: "אבל אתה צריך לדעת משהו כדי לדבר עם מועצת המנהל" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6842 ש' 28). על כן התבקש רבין להשיב על השאלה מהו "ההסכם השני" (הכוונה היא להסכם המפורט שבא לאחר "הסכם העקרונות" – ת/637ב). הנה תשובתו של מי שנטען לגביו כי היה מקום לשלם לו סכומים ניכרים עבור "ייעוץ":