"ההסדר שהיה אח"כ אחרי שמבקר המדינה העיר את ההערות שלו, ואז התגבש ההסכם השני בין המנהל לחברות המלח, ההסכם השני הרע את ההסכם הראשון לגבי חברת המלח, אז אני אומר לנו, בתור אלה שעושים לובי להסכם, היה קל להעביר אותו כי סך הכל התנאים הורעו לטובת מדינת ישראל, ומי שיש שם זה נציגי מדינה ישראל" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6843 ש' 25-22).
רבין נשאל אם גם בעניין זה העניק ייעוץ לדנקנר, והוצגה לו תשובתו במקום אחר שבה אמר: "אני אמר[ת]י לדני תרכין את הראש קצת, תוותר קצת" (פרוטוקול
--- סוף עמוד 493 ---
הדיון, עמ' 6710 ש' 31). "מלבד לייעץ לו תרכין את הראש, איזה ניתוח ואיזה המלצות נתת לדני בקשר להיטל השבחה?", נשאל רבין, וכך הוא השיב:
"אמרתי לו ששמואל אומר שהיטל השבחה אפשר תמיד להסתדר באלף ואחת סיבות להוריד את זה בסוף, להוריד את התשלומים בכל מיני דברים [...]" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6843 ש' 32-28).
74. בית המשפט המחוזי עמד עוד על כך שרבין העיד שלא הכין ניירות או תחשיבים לצורך עבודתו; לא קרא את טיוטת ההסכם המפורט (נ/306א) משנת 2001; לא דייק בדבריו בנושאים מקצועיים שונים כגון סוג הנכסים שנדרש פינויים; וכן הלאה (הכרעת הדין, עמ' 628). "ככל שעדותו של [רבין] נתארכה בנושא טיפולו בקידום ההחלטה בעניין תעשיות המלח במועצת מנהל מקרקעי ישראל", קבע בית המשפט, "הוחוור כי [רבין] אינו בקיא, ולו במקצת, בתחום שאמור היה לקדם במועצת המנהל" (שם, ההדגשות במקור – ע' פ').
75. אם לסכם נקודה זו, האפשרות שלפיה רבין יעץ לדנקנר בעניין עסקת תעשיות מלח – עסקה מורכבת בעלת שווי כספי ניכר – עת עמדו לרשותו של דנקנר מיטב משרדי עורכי הדין בארץ; מקום שבו רבין הפגין בקיאות רופפת ביחס לפרטי העסקה ומשנראה כי פרטיה אינם נהירים לו; בשים לב לכך שרבין אינו מומחה לעניין זה; ושעה שאין מחלוקת על כך שרבין לא הכין כל מסמך הקשור בעסקה – נראית לי דחוקה, במקרה הטוב.
76. "חיזוק" שני לתזת ההגנה בדבר טיב עבודתו של רבין מצא חברי בעבודתו הנטענת של רבין מול "ועדת סון". על פי הטענה, רבין סייע לדנקנר לאתר תקדימים על אודות עסקאות עבר שמהם ניתן יהא לגזור גזירה שווה ביחס לעסקת קרקעות המלח. זאת לטובת הוועדה שנדרשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה לבדיקת ההסכם בין תעשיות מלח לבין המינהל. דנקנר היה, כלשונו, "מחוץ ללופ" (פרוטוקול הדיון, עמ' 8407 ש' 22-17), ועל כן גרס כי רבין נדרש לדאוג לכך שמידע זה בדבר עסקאות דומות יגיע ממחוזות המינהל השונים.
77. בית המשפט המחוזי דחה טענה זו באומרו כי חלקו של רבין בהשגת המידע בקשר לוועדת סון "נותר עלום, כדי לא לומר תמוה" (הכרעת הדין, עמ' 620). חברי השופט נ' הנדל סבר כי בכך שגה בית המשפט המחוזי, וזאת שכן לשיטתו "החומר מלמד" כי ייתכן בהחלט שרבין, כפי שגרסה הסנגוריה, הוא זה שהאיץ את הליך העברת
--- סוף עמוד 494 ---
האינפורמציה מהמחוזות למינהל "ואף וידא כי המידע שנאגר במשרדי המִנהל יזרום אל המקום המתאים" (פסקה 19 לחוות דעתו). לדעתי לא הונחה עילה להתערב בקביעה זו של בית המשפט המחוזי. תחילה יאמר כי מדובר בגרסה כבושה שנשמעה מצד דנקנר רק בשלב המשפט (בחמש חקירותיו במשטרה לא העלה דנקנר עניין זה). עוד ראוי לשים לב לכך כי אף שדנקנר טען למעורבות בעלת ערך של רבין בעניין זה, רבין לא הזכיר במרבית חלקי עדותו בבית המשפט – גם לא בחקירתו הראשית בידי בא כוחו של דנקנר – דבר בעניין מעורבותו הנטענת בפעילות מול ועדת סון. זאת ועוד; גרסת דנקנר היא כי פרי עמלו של רבין – אותם תקדימים מהנעשה בעבר במינהל – מצאו את דרכם למכתב ששלח עו"ד רם כספי אל עו"ד סון ביום 5.12.2012 (ת/727ד חוצץ 5; להלן: מכתב כספי). דא עקא, גרסה זו אינה מסתברת. בתקופה הרלוונטית פעל גם עו"ד אבי דרכסלר (להלן: עו"ד דרכסלר), לשעבר מנהל המינהל, מטעם תעשיות מלח כמעין מאכער/לוביסט במינהל – כך לטענת דנקנר. אלא שעו"ד דרכסלר לא ידע מיהו רבין ולא ידע דבר על אודות מעורבותו ופועלו בנושא. בנסיבות אלו תהה בית המשפט המחוזי על מה ולמה משולמים סכומי עתק לרבין, בשעה שעו"ד דרכסלר עומד לרשותה של חברת תעשיות המלח (הכרעת הדין, עמ' 617; ראו עוד על פועלו של עו"ד דרכסלר בפסקאות 82-81 להלן). מדוע נזקקו אפוא עו"ד כספי רב הניסיון ועו"ד דרכסלר מנהל המינהל לשעבר – אשר לא שמע מאום על מעורבותו של רבין בעניין (פרוטוקול הדיון, עמ' 3346 ש' 22-19) – דווקא לשירותיו של רבין? ייתכן שניתן היה להיעזר בעדותו של רבין בעניין זה, אלא שהוא לא נחקר כאמור על מכתבו של עו"ד כספי בבית המשפט. נותרנו אפוא עם טענות בעלמא, ובאלו אין די.
ואחרון: עיינתי בהפניותיו של חברי השופט נ' הנדל לעניין החומר המלמד, לשיטתו, על תפקידו של רבין בעניין זה. לדעתי איננו יכולים להסתייע באמור שם. ראשית יצוין כי ההפניות הן כולן לעדויותיהם של רבין ודנקנר. בית המשפט המחוזי לא מצא את עדותו של רבין אמינה (ראו למשל הכרעת הדין, עמ' 313; עמ' 629), וגם עיון בעדויות לגופן לא שכנעני שיש להסתמך על האמור בהן. הדברים הנשמעים בהם כלליים ועמומים, ולדעתי אין להסיק מהם דבר. לשם הדוגמה בלבד, רבין ציין בעדותו "במחוז צפון אני זוכר שעזרתי לו [לדנקנר – ע' פ']" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6711 ש' 5). סתם ולא פירש. מה נעשה במחוז צפון? אילו תקדימים הובאו משם? עם מי שוחח רבין כדי להשיג מידע זה? כך למשל רבין:
"שאלה: אתה גם אומר שבמחוז צפון אני זוכר שעזרתי לו [לדנקנר – ע' פ'].
תשובה: היו שם כמה אנשים שהכרתי, כן.
--- סוף עמוד 495 ---
שאלה: שגם זה אתה לא מוכן להגיד לנו עם מי נפגשת במחוז צפון?
תשובה: נכון.
שאלה: אבל מה עשית שם?
תשובה: דיברתי עם האנשים" (פרוטוקול הדיון, עמ' 6847 ש' 22-17).
תשובות אפוא – אין, ולמותר לציין כי גם בעניין זה לא מצאו רבין או דנקנר להעיד מי מהגורמים שמולם פעל כביכול רבין כדי לאשש את טענותיהם.
78. ולבסוף, לטענת דנקנר רבין סייע לו לאפיין את הגורמים עימם נחוצה פגישה ו"לכונן" אותה. לאחר זאת יעץ לו רבין כיצד לנהוג בפגישותיו עם גורמים אלה וסייע לקשר בין דנקנר לבינם. רבין, על פי הטענה, סייע לדנקנר להיערך לקראת הפגישות; סייע בהעברת מידע שעלה בפגישות אלה לגורמים הרלוונטיים במינהל; ופעל לארגון פגישה עם יו"ר הועדה לביקורת המדינה בנושא אישור העסקה במועצת מקרקעי ישראל.
79. לטעמי דין טענה זו להידחות. ראשית יאמר כי רבין עצמו לא טען כי הוא דאג להסדרת פגישות אלו, ובאי כוחו של דנקנר נמנעו מלחקור את רבין ביחס אליהן (הכרעת הדין, עמ' 614; עמ' 621-620). שנית, בית המשפט המחוזי קבע כי אדם במעמדו של דנקנר אינו זקוק כלל לרבין כדי לארגן פגישות עם נושאי תפקידים שונים, מכובדים ככל שיהיו. קביעה זו מקבלת משנה תוקף לאור עדותו של אפרתי שלפיה "בוודאות" היה נפגש עם דנקנר או מי ממיצגיו לו היה מקבל פנייה מהם (הכרעת הדין, עמ' 614; ראו גם דברי לקט שהובאו קודם לכן, פסקה 31 לעיל). שלישית, דנקנר לא ידע להעיד כיצד נערך רבין לפגישות אלה; איזה מידע העביר עובר לפגישה או לאחריה; למי העביר מידע שהתקבל בפגישה; ועוד. בהקשר זה הסתפק דנקנר באמירות כלליות, וכשנשאל שאלות פרטניות השיב כי אין לו זיכרון חי מהאירועים והוא למד על מעורבותו של רבין מיומניו (פרוטוקול הדיון, עמ' 8479 ש' 4-1). רביעית, ואולי עיקר – דנקנר ורבין שניהם נמנעו מלהביא לעדות מי מבין הגורמים הרלוונטיים, לטענתם, שמולם פעל רבין לקידום העסקה.
80. ובעניין הגרסה המזכה – הערה אחרונה לפני סיום. רבין זכה מדנקנר לתשלום בסך של כ-1.3 מיליון ש"ח. גובה התשלום דורש התייחסות ומענה, שכן אף בהינתן היקפה הכספי של העסקה, התמורה ששולמה לרבין כשלעצמה מחייבת הסבר. על מה ולמה קיבל רבין שכר טרחה כה גבוה?
--- סוף עמוד 496 ---
81. לשם השוואה, הזכרנו קודם לכן כי עו"ד דרכסלר הועסק אף הוא בעסקה זו. שכר טרחתו של דרכסלר – כזכור, עו"ד בהשכלתו ומנהל המינהל לשעבר – הסתכם בסך של 250,000 דולר. ומה עשה עו"ד דרכסלר – "ידען ומומחה בתחום דיני המקרקעין, הבקיא מאין כמותו בנושא פיתוח מקרקעין ושינוי ייעוד" (לשון המדינה בעיקרי הטיעון מטעמה, עמ' 258) – תמורת שכר טרחה קרוב לזה שקיבל רבין? עו"ד דרכסלר העיד, ועדותו לא נסתרה, כי פעל מטעם תעשיות מלח עוד קודם לחתימה על "הסכם העקרונות"; הוביל לגיבוש ולחתימה על הסכם זה בשנת 1996; פעל להארכת הסכמי החכירה במינהל על אדמות אילת; והובטח לו כי בהמשך ישמש כעו"ד שיועסק במכירת יחידות הדיור שייבנו במסגרת העסקה (הכרעת הדין, עמ' 617; פרוטוקול הדיון, עמ' 3343 ש' 29-28; עמ' 3344 ש' 32-23). עו"ד דרכסלר הסביר עדותו כי תשלום סך של 250,000 דולר היה סכום סימלי אשר שיקף את "המאמץ העצום שהושקע פה" מצדו (פרוטוקול הדיון, עמ' 3350 ש' 19-18), כמי שהוביל והתווה את ההסדר של שינוי ייעוד וניצול הקרקעות.
82. עו"ד דרכסלר נשאל בעדותו מה חשב על התשלומים הנכבדים ששולמו לרבין. הלה השיב כי אינו יודע וכל שיכול הוא להעלות השערות, והוסיף בהמשך כי מדובר בסכום מאוד נכבד לאדם עם רקע מקצועי דל (פרוטוקול הדיון, עמ' 3347 ש' 7; עמ' 3348 ש' 25-19). אכן כך. ואמנם, גם אם הייתי נכון לקבל מקצת מטענות ההגנה – דהיינו, גם אם הייתי יוצא מנקודת הנחה שלפיה לרבין הייתה פעילות מסוימת, לגיטימית, ביחס לעסקת תעשיות מלח – סבורני כי קשה להלום כי זו התמורה שלה יזכה אותו "חתול רחוב" או "יהודי פשוט" תמורת מאמציו. במובן מסוים יש בה, בתמורה זו, כדי להעיד על הטעם שבגינו שולמה.
סופו של עניין: היש בנמצא מסקנה אפשרית וסבירה אחרת?
83. הנה מה שלמדנו על העסקת רבין עד כה. ההתקשרות בין רבין לבין דנקנר נעשתה ללא הסכם בכתב, ללא קביעה והסכמה אמתית על אודות "אבני הדרך" לתשלום ומבלי שנקבע או סוכם מועד לסיום ההתקשרות. בפרט, לא נקבע מה צריך לעשות רבין כדי לזכות בתמורה הנכבדה בסך 1.3 מיליון ש"ח. לכך יש להוסיף כי איש מבעלי התפקידים בחברת תעשיות מלח ובדירקטוריון לא היה ער ל"סיכום" בין רבין לבין דנקנר. אישור התשלום לחברת ש.א.ד מחברת תעשיות מלח – שהיה בגדר הוצאות שאינן במהלך העסקים הרגיל של תעשיות מלח, ועל כן מחייבות את אישור הדירקטוריון – נעשה ב"דרך חתחתים": התשלום הראשון (על סך 250 אלף ש"ח)
--- סוף עמוד 497 ---
הועבר לפי אישורו של דנקנר בטרם הובאו לידיעת הדירקטוריון – לא כל שכן לאישורו – פרטי ההתקשרות, היקף ההתקשרות ומועדי התשלום; מעדות נושאי תפקידים בחברה עולה כי אין תקדים בחברת תעשיות מלח לתשלום סכומים כה משמעותיים ללא כל הסכם התקשרות המפרט את תנאי התשלום ומועדיו; דנקנר לא מסר למנכ"ל החברה ולסמנכ"ל הכספים בה, אשר היו מעורבים באישור וביצוע שלושת התשלומים, מידע בדבר מהות התשלום וזהות מקבל התשלום (רבין); ולבסוף – דנקנר לא מסר לידיעת דירקטוריון החברה כל פרט בדבר התקשרותו עם רבין והתשלומים ששולמו לו. לכל אלה מתווספת פרשת הפרוטוקול שתוקן בשלב מאוחר, על הספקות העולים מכך.
84. הוסף לכך את התשלום הראשון שאישר דנקנר לרבין, אשר אינו מתיישב עם "אבן הדרך" שעליה העיד דנקנר – אישור העסקה במועצת מקרקעי ישראל – ומנגד, כי תשלום זה – ימים ספורים לאחר שליחת מכתב מאת אפרתי ליועץ המשפטי לממשלה שבו מבקש הוא להאיץ את ההכרעה בדבר העסקה – מתיישב היטב עם פעילותו של אפרתי לטובת תעשיות מלח. כך גם העובדה שעותק ממכתב זה נשלח בפקס לרבין, בהוראת אפרתי. וגם זאת: בין דנקנר לבין אפרתי התקיימה פגישה – במשרדו של רבין ובהשתתפותו – פגישה אשר לא צוינה ביומניהם של דנקנר או של אפרתי. ואם יש צורך בתימוכין נוספים למסקנה שלפיה ההתקשרות בין דנקנר לבין רבין היא פועל יוצא של קרבתו של רבין לאפרתי (ולא של כישוריו וקשריו האחרים), אלה נמצאים גם בראיות שהובאו לעניין התשלומים לרו"ח בן-עמרה, אף הוא קרוב משפחתו של אפרתי. כל זאת אמרנו עוד מבלי שנדרשנו לעדות עד המדינה.
להשקפתי, התשתית הראייתית שנפרשה בהליך זה מוכיחה, כמסקנה אפשרית יחידה, כי בהעסקת רבין באופן שבה בוצעה ביקש דנקנר לפלס את הדרך לנתיבות לבו של אפרתי, מנהל המינהל, כדי שזה יטה חסד ויפעל במשוא פנים או הפליה לטובת חברת תעשיות מלח.
85. מכל מקום – והדגש בעניין זה הוא חשוב – אף אם הייתי נכון להניח כי בהזדמנות זו או אחרת נתן רבין לדנקנר עצה הקשורה בקידום העסקה, בין אם מדובר בעניינים מקצועיים, בין אם שוחח עמו על צינורות המינהל הסבוכים – ואומר כי אני מתקשה להניח כך – עדיין איני סבור כי לכך נשכרו שירותיו. לשון אחר: גם אם בחלק מן הפגישות דוברה עסקת תעשיות מלח בין השניים; אף עם רבין "כונן" איזו פגישה שלא ניתן היה להוציא לפועל בדרך אחרת; ואפילו עזר רבין לפעילות מול "ועדת סון" – עדיין לדעתי ברור כי על רקע כל התשתית הראייתית שעליה עמדתי, ביסוד העסקתו
--- סוף עמוד 498 ---
של רבין עמדה לכל הפחות גם השאיפה להגיע דרכו לאפרתי, כדי שהלה יפעל תוך חריגה מדין או נוהל לטובת תעשיות מלח.