--- סוף עמוד 515 ---
8. אדגיש שוב כי לא בשכירת שירותיו של מאכער רגיל עסקינן, אלא בתשלום למאכער מסויים מאוד, מי שאפרתי, כבעל התפקיד הבכיר ביותר במינהל מקרקעי ישראל, מעוניין בטובתו בהיותו אחיינו (בכך נבדל עניינו מזה של גולדמן, שלכאורה פעל מול קרן קיימת כמאכער-מתווך מן השורה). מדובר בתשלום החשוד על פניו כשוחד הנעה, בהתקשרות המהווה כשלעצמה ראיה נסיבתית, גם אם, כשלעצמה, אינה מכוננת את העבירה.
בעוד שבעניין אולמרט הגענו למסקנה כי יש תרחיש סביר לפיו אולמרט לא ידע שאחיו יוסי קיבל כסף מדכנר, ברי כי אפרתי ידע שאחיינו עובד תמורת תשלום עבור דנקנר, גם אם לא ידע שמדובר בתשלום כה נכבד. אך אחזור ואדגיש כי אפרתי אף לא נדרש לדעת זאת כדי שתשכלל עבירת השוחד ביחסים בין דנקנר ורבין. אפרתי נפגש עם אחיינו ועם דנקנר. הסיטואציה מדברת, שמא זועקת, בעד עצמה. יושבים להם בפגישה משולשת מנהל המינהל, אחיינו רבין, ודנקנר שמשלם לאחיין סכום כסף נכבד עבור טיפול בעסקת ענק בשווי של כ-700 מיליון ש"ח. לדידי, ואומר את הדברים בזהירות מאחר שלא זה הנושא שבפנינו, דומה כי בכך פעל אפרתי לכל הפחות בניגוד עניינים מובהק ובניגוד לכללי אתיקה אלמנטריים. חברי השופט הנדל מציע בסוף פסק דינו כי הסוגיה תוסדר על ידי המחוקק. אך נוהל ודין אינם תרופה לכל מכאוב, וגם השכל הישר חבר במועדון, כפי שנוהג לומר חברנו השופט רובינשטיין. אין צורך בנוהל כדי להבין כי אין מקום לקיים פגישה משולשת עם אחיינך ועם הנוגע בדבר, כאשר נושא הפגישה הוא עסקה רגישה ששוויה מאות מיליוני שקלים.
אין חולק כי דנקנר לא היה זקוק לעזרתו של רבין על מנת לקיים אותה פגישה. שועים ונכבדים שחרו לפתחו של דנקנר נוכח מעמדו כיו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, ואפילו אפרתי נפגש עמו, במשרדיו בבנק הפועלים, כשנה לאחר מכן. וכפי שציין דנקנר בחקירתו, אם היה מבקש לתאם פגישה עם אפרתי "בודאות, אני אומר לכם שהיו מקבלים פגישה בלי בכלל להסס". גם הדרך בה התנהלה הפגישה המשולשת מדברת בעד עצמה – הפגישה נערכה במשרדו של רבין, שלא בפומבי, שלא בלשכתו של אפרתי, שלא בהשתתפותם ואפילו שלא בידיעתם של אנשי לשכתו של אפרתי או מי מהצוות המקצועי במינהל, בניגוד לנוהגו של אפרתי שלא לערוך פגישות מחוץ ללשכתו או שלא במקומות רשמיים, ואפילו מבלי שהפגישה צוינה ביומנים של אפרתי ושל דנקנר. ובקיצור, לא שקיפות אלא אופי קונספירטיבי בעליל.
9. חברי, השופט פוגלמן, הצביע על שורה של ראיות המחזקות את המסקנה לגבי טיב ההתקשרות, החשודה מלכתחילה, בין דנקנר לרבין, ובין היתר: דרך ההתקשרות
--- סוף עמוד 516 ---
החריגה עם רבין (ללא הסכם בכתב, שלא בדרך הרגילה מבחינת אישור הדירקטורים ובעלי התפקיד בחברה); הסכום הנכבד של 1.3 מיליון ש"ח; עיתוי התשלום; ההתקשרות התמוהה עם בן-עמרה; הפגישה המשולשת דנקנר-אפרתי-רבין במקום חריג ובאופן חריג המעידים על כוונה של המשתתפים להסתיר את הפגישה; "המידור" של העסקת רבין מפני דרכסלר ועורכי הדין שטיפלו בעסקה מטעם תעשיות מלח; והתכונה התקשורתית במשולש דנקנר-רבין-אפרתי סמוך ליום הוצאת המכתב של אפרתי ליועץ המשפטי לממשלה.
המדובר במכתב שהוא בבחינת "תרשומת פנימית" מובהקת, מכתב של ראש מינהל מקרקעי אל היועץ המשפטי לממשלה, בצירוף העתק לעו"ד סון, לעו"ד כהן מהמינהל, לפונקציונר נוסף במינהל ולפונקציונר באגף התקציבים. לטעמי, אף אם אחזנו במבחן של סטיה מנוהל, כפי שמוצע על ידי חברי השופט הנדל, הרי שליחתו של המכתב ישירות ומיידית אל האחיין רבין, מהווה סטיה מנוהל. תוכנו של המכתב יכול לשרת במובהק את תעשיות מלח בכל משא ומתן עתידי מול המינהל, שמא גם בתביעה נגד המינהל, ואצטט חלק ממנו:
"חלפו למעלה משנתיים מאז הונחה המינהל להימנע מלחתום על טיוטת ההסכם המתוקן שהתגבש בינו לבין חברות המלח, הסכם אשר בנוסח אחרון זה הינו שונה מהותית ממסמך עקרונות מיוני 1996 שהוסכם בזמנו, אושר ע"י הנהלת המינהל, והיווה נושא לבדיקת מבקר המדינה (להלן – 'ההסכם'). במהלך תקופה זו הועברו על ידנו, לבקשתכם, תשובות והתייחסויות, ככל שנדרשו, תוך שאנו שבים ובודקים את העסקה על כל היבטיה המשפטיים, השמאיים והכלכליים. כן התקיים בלשכתי עוד ביום 22.10.2002, בהשתתפות נציגיך ולבקשתם, דיון ממצה, ואודה כי סברתי כי הגיעה שעת ההכרעה.
רוצה הייתי לקוות כי הליך בדיקתכם אכן מגיע לכדי סיום, שכן חלוף הזמן אינו מיטיב עם המינהל ויש להניח כי אינו מיטיב אף עם חברות המלח.
[...]
ההסכם משקף הסדר המיטיב עם המינהל משמעותית. חלוקת התמורות בין המינהל לחברות מותירה בידי המינהל תמורות העולות בהרבה על 31% מהפרש שוויים זה, כאשר בהתאם להסכם יקבל המינהל 50% ממלוא ערך הקרקע בשוויה החדש בעתלית ו-70% ממלוא ערכה באילת.
--- סוף עמוד 517 ---
[...]
כך גם יש לקחת בחשבון כי ההסכם מאפשר קידום משמעותי של זמינות הקרקע ואפשרות ניצולה. ענייננו בחוזים המסתיימים, חלקם ב-2027 וחלקם ב-2040, אשר על פני הדברים אין כל סיבה לבטלם קודם זמנם ואשר כל ניסיון כזה, אם יעשה, יהיה לבטח כרוך בהליכים משפטיים ארוכים ויקרים. למימוש מוקדם של הקרקע ולזמינות הקרקע משמעות כלכלית רבה, כאשר עפ"י כללי שמאות מקובלים יש להפחית מערכה כ-50%-60% בגין דחיית מימוש בסדר גודל משמעותי.
[...]
על יסוד כל אלה ניתן לקבוע כי התמורות למינהל מעסקה זו עולים על אלה אשר היה מקבל לו התנהל המינהל בהתאם להחלטות 933/402 או לו היה ממתין לסיום תקופת החכירות ע"מ לייעל השימוש בקרקע.
לכך יש להוסיף, אף אם לא ניתן לכמת בשלב זה, את חשיפת המינהל לתביעת ענק של החברות בגין נזקים אשר נגרמו/יגרמו להן בגין אי מימוש ההסכם, שכן יש לזכור כי הזכויות נושא הסכם זה הועמדו ככל הידוע לנו, כבטוחות לאשראיים אשר ניתנו לחברות, ודי אם נאזכר את רכישת מניות בנק הפועלים ע"י חברות המלח.
אכן היקף העסקה גדול משמעותית מהיקפי עסקות מקובלים המבוצעים עפ"י החלטות 402/933, שכן מעטים מחזיקים במתחמי קרקע כה גדולים מכח חוזים שאינם חקלאיים. בכך טמונה גם התשובה לשאלתכם בדבר השלכות צפויות במידה שהעסקה תאושר, והעובדה כי אין לחשוש מהשלכות כנ"ל שכן קיימת אבחנה ברורה וחדה בכל החלטות המועצה בהתייחסות לשני סוגי אחזקות אלה, אשר הגיונה בצידה, כמו גם אין הנושא משליך על מקרקעין אשר הוקצו למטרות ציבוריות" (הדגשות שלי – י"ע).
כאמור, המכתב נשלח למחרת היום מלשכתו של אפרתי לאחיינו רבין, לבקשתו של אפרתי. אני מתקשה לקבל טענת בא כוחו של דנקנר כי בין המינהל לבין תעשיות מלח נוצרו יחסי שותפות, כך שאין מדובר במידע פנים. תעשיות מלח הייתה להוטה לקדם את העסקה ששימשה מנוף לרכישת גרעין השליטה בבנק הפועלים, אך למגינת ליבה, לא רק שהמינהל לא נהג בה כשותפה פוטנציאלית, אלא שאישור העסקה התעכב בעקבות דו"ח מבקר המדינה והתערבות היועץ המשפטי דאז. ודוק: אני מסכים עם חברי, השופט הנדל, כי הפעולה של העברת המכתב לרבין לא מקימה את העבירה, אך היא מהווה ראיה נסיבתית נוספת לטיב הקשר דנקנר-רבין ולתכליתו.
--- סוף עמוד 518 ---
10. בהצטבר כל אלה, ובהינתן קשיי ההוכחה האינהרנטיים בעבירת השוחד, מה עוד נבקש כדי להוכיח שרבין לא נשכר כמתווך-מאכער לגיטימי, אלא כמי שהביא עמו ערך מוסף כאחיינו של אפרתי, על מנת להטות את ליבו של האחרון לטובת תעשיות מלח? כפי שציין חברי השופט הנדל בסקירתו הנרחבת, בעבירות שוחד, ההרשעה מתבססת לרוב על ראיות נסיבתיות שיש לנתח אותן על פי השכל הישר ונסיון החיים. כך לגבי עבירת שוחד כסף, וכך על אחת כמה וכמה, לגבי שוחד הנעה שקשה עוד יותר להוכחה.
11. הוטרדתי בשאלה אם לא היה בדרך הילוכה של התביעה - שהעלתה את טענת שוחד ההנעה כמעט בסוף הדרך - כדי לפגוע בהגנתו של דנקנר, אך דומני כי חברי, השופט פוגלמן, היטיב להסיר את הספקות בנושא זה.
עם זאת, אני סבור כי לעניין העונש, יש ליתן משקל של ממש לטענה כי רק לאחר סיום עדותו של דנקנר, ביקשה התביעה לעשות שימוש בסעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, ולהמיר את העבירה משוחד כסף לשוחד הנעה. גם אם אין בכך כדי לפגום בהרשעתו של דנקנר, יש ליתן לכך משקל של ממש לצורך גזירת העונש, בבחינת הגנה מן הצדק, בהינתן כי עיקר משאבי ההגנה התמקדו כמעט לאורך כל הדרך בטענה לשוחד כסף.
עוד אזכיר כי חברי, השופט הנדל, שניתח בפסק דינו את יסודות העבירה, מצא כי העבירה של שוחד הנעה "מצויה מלכתחילה בשטח אפור יחסית" (סעיף 15 לפסק דינו). בנסיבות אלה, איני סבור כי יש לחרוש על גבו של דנקנר, כמעט לראשונה, הרשעה תקדימית בעבירה של שוחד הנעה בדרך של הטלת עונש המאסר המכסימלי שהיה קבוע בשעתו בחוק על נותני השוחד.
ולבסוף, אזכיר כי מהכרעת הדין של בית משפט קמא לא ברור באיזו חלופת שוחד הורשע דנקנר, וממילא לא ברור על פי איזו חלופה הושת העונש על דנקנר, שמא על פי החלופה הראשונה של תיווך בשוחד. אף לא למותר להזכיר כי בתקופה הרלוונטית, העונש המכסימלי בגין מתן שוחד עמד על מחצית מהעונש בגין לקיחת שוחד.
אני סבור כי לטעמים אלה יש ליתן משקל של ממש בגזירת העונש.
--- סוף עמוד 519 ---
12. אשר על כן, בשורה התחתונה אני מצטרף למסקנתו של חברי השופט ע' פוגלמן כי יש להרשיע את דנקנר ורבין בעבירה של שוחד הנעה ובעבירה של הלבנת הון. איני סבור כי יש מקום להרשיע את דנקנר בעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד.
לאור זאת, ואם תתקבל העמדה כי יש להרשיע את דנקנר, אציע להעמיד את עונשו על שלוש שנות מאסר, מתוכן שנתיים לריצוי בפועל (בניכוי ימי מעצרו) והיתרה על תנאי. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.
ש ו פ ט
השופט ס' ג'ובראן:
עיינתי בחוות דעתם של חבריי השופט נ' הנדל, השופט ע' פוגלמן והשופט י' עמית ואני סבור כי יש להותיר על כנה את הרשעתם של דני דנקנר (להלן: דנקנר) ומאיר רבין (להלן: רבין) בעבירה של שוחד הנעה ואת דנקנר בעבירה של הלבנת הון. יחד עם זאת, לו תישמע דעתי, הייתי מציע לזכות את דנקנר מעבירה של רישום כוזב במסמכי תאגיד. ולהלן אסביר.
השאלה העיקרית המצריכה הכרעה היא אם דנקנר ביקש להתקשר עם רבין כדי שרבין יניע את אפרתי, דודו וראש המינהל, למשוא פנים.
כל שיש לומר על הרקע העובדתי המוסכם בעניינו של דנקנר כבר אמרו חבריי ולא אחזור על הדברים. אתייחס בתמצית לעובדות שהביאו אותי למסקנה אליה הגעתי.
כפי שכתב חברי השופט ע' פוגלמן, דנקנר מסר בחקירותיו במשטרה ובעדותו בבית המשפט, כי אביגדור קלנר (מפרשיות הולילנד והזרע) הוא שהמליץ לו על רבין, באומרו כי רבין "יכול לקדם פרוייקטים בנדל"ן" וכי "האיש מקושר ושווה לפגוש אותו" (ת/615 ש' 51-49; ת/612 ש' 29-27; פרוטוקול הדיון, עמ' 8474 ש' 7-5) בית המשפט המחוזי קבע כי דנקנר שיקר כשאמר שרבין לא ציין בפניו שאפרתי הוא דודו. עוד נקבע, כי דנקנר לא התעניין בקשרים של רבין שלא נגעו לאפרתי. רבין ציין, כי סיפר לדנקנר אודות קשרו המשפחתי לאפרתי. חברי, השופט נ' הנדל, מציין בחוות דעתו, כי לא ניתן "להסיק מכאן – מעבר לספק סביר – שקרבה משפחתית בו היא
--- סוף עמוד 520 ---
היסוד הדומיננטי להתקשרות בין דנקנר לרבין" (פסקה 22 לחוות דעתו). למסקנה זו לא אוכל להסכים ולהלן אסביר.
בין דנקנר לבין רבין לא הוכחה היכרות קודמת או יחסי אמון מיוחדים. כמו כן, רבין העיד על עצמו כי הוא "יהודי פשוט" ללא רקע מקצועי. אפרתי הסביר אף הוא, כי רבין "הוא לא איש מקצוע" ואישר בעדותו, כי רבין אינו איש נדל"ן (ת/623 ש' 354-350; פרוטוקול הדיון, עמ' 6717 ש' 13-8). מסכים אני לחלוטין, כי לעיתים "מאכער" יכול לקדם עניינים במסדרונות המינהל. אף סמוך אני ובטוח, כי לרבין הכישורים והקשרים ה"מאכעריים" אותם רכש במסדרונות המינהל, אולם במקרה דנא לא עלה בידי רבין להוכיח כי פעל בדרך זו או אחרת במסדרונות המינהל. רבין לא הוכיח את ייעוץ ה"מאכערי" שנתן לדנקנר מלבד קשרו לדודו, אפרתי.
חברי השופט ע' פוגלמן מתייחס לעובדות נוספות שהביאו אותו למסקנה אליה הגיע. כך למשל מציין חברי, כי לא הוכח שתפקידו של רבין היה לאתר את הגורמים השונים במינהל ומחוצה לו, אשר משפיעים על קידום פרויקט תעשיות מלח. חברי מציין, כי רבין לא ידע לנקוב בשמות הגורמים שעמם עמד בקשר במינהל ושעימם פעל לקידום ענייני תעשיות מלח. רבין לא ידע למסור פרטים מדויקים (פרוטוקול הדיון, עמ' 6710, ש' 28-24).
חברי, השופט י' עמית מציין, כי הוא נכון שלא לזקוף לחובתו של רבין היעדר פירוט של הפקידים במינהל מקרקעי ישראל, אשר מולם פעל. זאת, שכן עוד לפני שחקירת המשטרה יצאה לדרכה, הבהיר רבין בשיחה מוקלטת עם עורכי דינו של דכנר, כי בדעתו לשמור על זכות השתיקה וכי אין בכוונתו לסבך אף אחד. אני סבור אחרת. אני מאמין שאם רבין אכן פעל כ"מאכער" במסדרונות המינהל, הוא יכול היה לתאר דברים שביצע ועשה לטובת דנקנר גם מבלי להזכיר שמות של עובדי המינהל. ויותר מכך. מתקשה אני לקבל סיטואציה, בה רבין מבין שהוא עלול לסבך את עצמו אם לא יספר גרסתו, לא יספר למי פנה במינהל, מה עשה במינהל לטובת דנקנר וישמור על זכות השתיקה על מנת שלא לסבך מי מעובדי המינהל. הייתכן? רבין הבין שהוא עומד לפני יום הדין אך בוחר לשמור על שתיקה, לא לספר גרסתו כיצד פעל במינהל ומה עשה במסגרת העסקתו כ"מאכער" על ידי דנקנר, וכל זאת על מנת שלא לסבך מי מעובדי המינהל? זהו שטר ששוברו בצדו: רבין אמנם רשאי שלא לסבך גורמים שמולם פעל במינהל (אם אמנם היו גורמים כאלו ופעולות כאלו), ברם מחירה של בחירה זו הוא כי בנסיבות המקרה דנא לא הוכח שרבין הועסק על ידי דנקנר כ"מאכער" ולא הוכח שרבין פעל עבור דנקנר כ"מאכער". ואם בזאת לא סגי, הכיצד ייתכן שרבין,