30. המשיבה ולופוליאנסקי הציגו אפוא שתי גרסאות קוטביות לתיאור מניעי התורמים. מבין שתי גרסאות אלו ביכר בית המשפט קמא את גרסת המשיבה. בית המשפט קבע כי צ'רני ועד המדינה תרמו ליד שרה כאשר נגד עיניהם קידום פרויקט הולילנד בעיריית ירושלים. באשר לעד המדינה, נקבע כי הלה פעל משיקולים חדים וקרים במטרה "לכבוש עוד יעד" בדרך להקמת פרויקט הולילנד באופן שימקסם את הרווחים ממנו – לו וליזמי הפרויקט. זו הייתה אף הגדרת תפקידו – אחריות על קידום התכנית ועל הקשרים עם הרשויות לשם כך (הכרעת הדין, עמ' 333-332; עמ' 31). באשר לצ'רני, בית המשפט ייחס משקל רב לדברים שאמר האחרון בחקירתו במשטרה, שם הסביר כי התרומות ליד שרה ניתנו כ"לובינג" לטובת פרויקט הולילנד וכי לסברתו דאז לא היה בכך פסול, ועל רקע זה קבע כי מתן התרומות נועד לסייע ולהשפיע על בעלי תפקידים שבכוחם לסייע לקדם את הפרויקט (הכרעת הדין, עמ' 345; עמ' 107; עמ' 111-109).
31. בערעורו שב וטוען לופוליאנסקי כי בהשאת התרומות לא כיוונו צ'רני ודכנר לניסיון להשפיע עליו כמי שהייתה לו נגיעה לפרויקט הולילנד. אשר לעד המדינה, נטען כי הן מחקירתו במשטרה הן מעדותו בבית המשפט עולה כי הוא "התלהב" מפועלה של העמותה והזדהה עם יעדיה; וכי במתן התרומות שאף לזכות בהכרה ובכבוד הנלווים לתרומות נכבדות מסוג זה, להאדיר את שמו ולהנציח את זכר קרוביו. לופוליאנסקי מוסיף ומציין כי בפועל אף נתגלו מניעים נפסדים לתרומותיו של דכנר, הנוגעים
--- סוף עמוד 539 ---
לניסיון לבצע הונאה של רשויות המס באמצעות הזדכות כפולה על התרומות. נוכח כל אלה מבקש לופוליאנסקי להראות כי תמונת השיקולים בבסיס התרומות שנתן דכנר ליד שרה היא מורכבת וכי היו לדכנר אינטרסים משמעותיים לתרום, אשר כלל אינם נוגעים לפועלו במסגרת פרויקט הולילנד.
32. בכל האמור בצ'רני, נטען כי התרומות שהרים – באמצעות הולילנד שירות לנופש והולילנד תיירות – מקורן במניעים פילנתרופיים אמיתיים. אשר לתרומת 1.25 מיליון ש"ח (כזכור, לצד תרומה זו נתרמו גם תרומות בשנות ה-90, בתקופה שהתיישנה) נטען כי אמו של צ'רני הביעה התעניינות בהשאת תרומה משמעותית לעמותה; וכי באותה תקופה הורמו "תרומות סוף פרויקט" למוסדות רבים ובסדרי גודל דומים לתרומה שהושאה ליד שרה, ובהם לאוניברסיטת בן גוריון ולאגודה למלחמה בסרטן. כמו כן, לשיטת לופוליאנסקי, סכומי התרומות שהרים צ'רני בשנות ה-90 באמצעות הולילנד שירות לנופש הן תרומות "רגילות ומקובלות" ביחס לתרומות המורמות על ידי חברה גדולה. בהקשר זה טוען לופוליאנסקי כי גרסת עד המדינה שלפיה צ'רני (באמצעות החברות שבבעלותו) מימן את תרומותיו שלו (של עד המדינה) התגלתה כמלאת סתירות ובחלק מהמקרים הופרכה לחלוטין. עוד הוטעם כי טענת דכנר, שלפיה הוא זה שעמד כ"פרונט" ותרם את התרומות למען צ'רני, אינה יכולה לעמוד גם בשים לב לכך שצ'רני נתן בעצמו תרומות גלויות (באמצעות החברות שבבעלותו; הכוונה היא הן לתרומות משנות ה-90, הן לתרומה בסך 1.25 מיליון ש"ח משנת 2000). משכך, לשיטת לופוליאנסקי, אין לקשור בין המניעים של דכנר לתרום לבין אלה של צ'רני.
33. המשיבה מדגישה כי בכל הקשור במניעי התרומות, עיקר טענותיו של לופוליאנסקי מתייחסות לממצאי עובדה ומהימנות של בית המשפט המחוזי. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי הזיקה בין התרומות המשמעותיות שנתנו עד המדינה וצ'רני ליד שרה לבין תפקידיו של לופוליאנסקי נלמדת משורת ראיות שאינן תלויות בעדות דכנר. לטענתה, היקפן החריג של התרומות; העיתוי שבו הן ניתנו; מעורבות לופוליאנסקי בגיוס התרומות; התפקידים הבכירים שבהם החזיק אותן שנים; וסמיכות הזמנים שבין מתן התרומות לבין הליכי קידום הפרויקט שלופוליאנסקי היה חלק מהם – כל אלה תומכים בקביעת בית המשפט המחוזי כי התרומות ליד שרה הן מצד צ'רני, הן מצד דכנר, נועדו לרתום את לופוליאנסקי לטובת הפרויקט.
--- סוף עמוד 540 ---
34. לאחר שעיינתי בחומר הראיות, בפרוטוקולי הדיונים, בתיעוד החקירות במשטרה ובמוצגים שהוגשו לבית המשפט המחוזי, לא ראיתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי שלפיה התרומות נולדו בניסיון לזכות באהדתו של לופוליאנסקי לשם קידום האינטרסים של פרויקט הולילנד. בעניין זה מקובלת עליי טענת המשיבה כי חלק הארי של טענות הערעור מכוון לממצאי המהימנות שנקבעו בידי הערכאה הדיונית. כידוע, אין זה מדרכה של ערכאת ערעור להתערב בממצאים מעין אלה אלא בנסיבות חריגות, בשל כך שבידי הערכאה הדיונית מצויים הכלים לבחינת מהימנותם של עדים והאמצעים להערכת משקלן של העדויות, כל אחת בפני עצמה והשתלבותן זו בזו (ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' אזרי, [פורסם בנבו] פסקה 8 (31.10.2007) (להלן: עניין אזרי); ע"פ 9141/10 סטואר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה מ"ט (28.4.2014); ע"פ 10489/06 עופר נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 34 (14.1.2010)). לא מצאתי כי זהו המקרה המצדיק התערבות מסוג זה. אעמוד על הטעמים שהביאוני למסקנתי זו. נפתח את דיוננו בעמידה על טענותיו של לופוליאנסקי, שלפיהן ביסוד התרומות השונות עמדו מניעי אמת מצד התורמים דכנר וצ'רני. תחילה לעד המדינה; אחר כך לצ'רני.
גישת לופוליאנסקי – מניעי עד המדינה: התלהבות, הנצחה, הונאת מס
35. לופוליאנסקי טוען כאמור כי דכנר תרם ליד שרה שלא מתוך כוונת שוחד, אלא משיקולים אחרים ובהם התלהבות כנה מפועלה של העמותה; הנאה מהיוקרה ומההכרה שנלוות לתרומה למוסד מכובד מסוג יד שרה; הרצון להנציח את זכר קרובי משפחתו דרך התרומות; וכוונה לזכות בהטבה במס כתוצאה מהזדכות כפולה בגין התרומות. אשר להתלהבות מפועלה של העמותה, נטען כי דכנר ציין בחקירתו במשטרה כי הוא מוקיר את העמותה; וכי היא קרובה ללבו היות שבתקופה שאביו המנוח זקוק היה לכיסא גלגלים ולציוד רפואי נוסף, יד שרה העמידה את הציוד לרשותו ללא כל תמורה.
36. לופוליאנסקי מוסיף כי דכנר פעל משך שנים לפיתוח מוניטין של גביר המרבה לתרום, וזאת באמצעות השתתפות באירועי התרמה יוקרתיים והתחככות בשועי הארץ. התנהלותו זו של עד המדינה – כך לופוליאנסקי – מעידה על כך שתרומותיו ליד שרה היו חלק מהמפעל שבנה להאדרת שמו. עוד נטען כי טעם נוסף לתרומותיו של דכנר היה רצונו להנציח את קרובי משפחתו שנספו בשואה. לטענת לופוליאנסקי, דכנר ביקש לתרום לשם הקמת בית כנסת בבניין של יד שרה בירושלים לזכר הוריו, שהיו נצר למשפחת אדמו"רים ורבנים. גם את התרומה שהרים לרכישת כסאות הגלגלים ביקש עד
--- סוף עמוד 541 ---
המדינה להקדיש לזכר בני משפחתו. לבסוף מצביע לופוליאנסקי על העובדה שדכנר השתמש בתרומות להפקת תועלת כלכלית בדרך של הונאת רשויות המס. דכנר נהג לדווח על אותן תרומות כמה פעמים (פעם בדו"ח האישי שלו ופעם בדו"ח של חברת אמיאור שבבעלותו), ואף דיווח בחלק מהמקרים על תרומות שלא הוא עצמו מימן. נטען כי דכנר דרש זיכויים במס להמחאות ש"גולגלו" משך שנים או בוטלו, כמו גם להמחאות שניתנו בעד התרומה להקמת בית הכנסת ולאלו שניתנו עבור תרומת ארון הקודש.
37. המשיבה טוענת כי הזיקה בין התרומות שהרים דכנר ליד שרה לבין תפקידיו של לופוליאנסקי בעירייה וחשיבותם לקידום פרויקט הולילנד היא ברורה ונלמדת מעדותו של עד המדינה עצמה, אך לא ממנה בלבד. המשיבה הדגישה את עיתוי התרומות – שהתחילו עם השקת הפרויקט – לצד היקפן המשמעותי, שלא היה דומה לו בקרב תורמים "רגילים", כתימוכין עצמאיים לאופי המניעים של דכנר. לכך הוסיפה המשיבה כי דכנר היה מעורב בקידום ארבע תכניות (ג-ו) (הן התכניות שקידומן בעירייה היה דרוש להפקת מירב הרווחים מפרויקט הולילנד) והיטלי ההשבחה בגינן, ולכן יצירת קשר בינו לבין לופוליאנסקי הייתה חיונית עבורו. בנוסף טוענת המשיבה כי אילו היו מניעי צדקה, הנצחה או כבוד עומדים בבסיס התרומות, היה עד המדינה מחלק את תרומותיו בין ארגונים שונים ונהנה מיתרונות אלה אף בקרב מוסדות נוספים – ולא כך היה.
38. בית המשפט המחוזי קבע כאמור כי עד המדינה לא תרם ממניעים טהורים של "צדיקות" אלא פעל באופן מחושב וקר להשגת מטרותיו אותה עת – הקמת פרויקט הולילנד. אמנם בית המשפט קיבל את טענת לופוליאנסקי שלפיה עד המדינה הונע גם משיקול פסול של הונאת רשויות המס, אך נקבע כי מדובר בשיקול שמתיישב עם האינטרס המרכזי של דכנר – הוא קידום פרויקט הולילנד דרך התרומות.
39. לדעתי, וכפי שעוד יפורט להלן, קידום פרויקט הולילנד הוא שעמד בראש מעייניו של עד המדינה כשנתן תרומות ליד שרה, ומשימתו אותה עת – השגת התמיכה הנדרשת בקרב הרשויות לאישור הפרויקט בדרך שתפיק את מירב הרווחים ממנו – היא שהובילה אותו לכוון תרומותיו לארגון המזוהה עם לופוליאנסקי. יחד עם זאת, ייאמר כבר עתה – ובלשון ברורה – כי לא מצאתי לשלול כי ביסוד תרומות דכנר ליד שרה עמדו גם טעמים נוספים: הערכה כנה לפועלה של יד שרה; הנאה מן הכבוד וההנצחה שנלוו לתרומות; והונאת רשויות המס.
--- סוף עמוד 542 ---
40. תחילה לאופן שבו ראה דכנר את יד שרה ואת מי שעמד בראשה – אורי לופוליאנסקי. מדברי דכנר במשטרה, שבהם התייחס הן ליד שרה הן ללופוליאנסקי עצמו, עולה כי דכנר העריך את העמותה ואת מטרותיה, כמו גם את פועלו של לופוליאנסקי במסגרתה (פרוטוקול הדיון, עמ' 3681 ש' 17-14; עמ' 3684 ש' 20-17; ראו גם בפרוטוקול הדיון, עמ' 3783 ש' 27-22, שם מאשר דכנר את דבריו במשטרה שלפיהם פועלו הציבורי של לופוליאנסקי חשוב ביותר בעיניו). אפשר שמקורה של הערכה זו בסיוע האישי שהגישה יד שרה לדכנר, שנעזר בציוד הרפואי שמספקת העמותה לצורך טיפול באביו ובבתו (פרוטוקול הדיון, עמ' 3682; עמ' 3684 ש' 17-11; עמ' 3685 ש' 16-10). על תחושות הערכה אלו עמדה בבית המשפט גם בתו של דכנר, אדית וולף, בציינה כי "אבא מאוד אהב את לופוליאנסקי ואבא מאוד היה קרוב ליד שרה" (פרוטוקול הדיון, עמ' 5193 ש' 13-10).
41. על מניעיו המעורבים של דכנר במתן התרומות ליד שרה, שכללו גם "מניעי אמת" ולא רק "מניעי שוחד", ניתן ללמוד גם מן האופן שבו נענה לבקשה אחת לתרום ליד שרה מבלי שזו נתפסה בעיניו כמתת שמטרתה לקדם את פרויקט הולילנד. דכנר תיאר בבית המשפט כי במקרה אחד ביקשה ממנו שושנה שרעבי, עובדת יד שרה שהייתה אחראית על גיוס תרומות ובפרט על הגדלת מאגר התורמים ליד שרה (להלן: שרעבי), שישיא תרומה לסיוע לילדה הזקוקה לכיסא גלגלים מיוחד. בעקבות בקשה זו, העיד דכנר, הוא תרם מכספו 7,000 ש"ח ליד שרה. בעדותו בבית המשפט אישר דכנר כי לא היה מדובר בשוחד, וכי לא ביקש להיפרע מצ'רני בגין תרומה זו (פרוטוקול הדיון, עמ' 178 ש' 5-3; עמ' 3708 ש' 27-24). יוצא, אפוא, כי דכנר גילה אמפתיה למטרותיה של העמותה. משכך, אין להוציא מכלל אפשרות כי לצד מניעי השוחד – שכפי שיפורט להלן, הם שעמדו בעיקרו של דבר ביסוד מתן התרומות – תרומות דכנר ליד שרה השתלבו גם עם תחושות כנות של הזדהות ואמונה בדרכה של העמותה.
42. עוד נכון אני להניח כי אפשר שבמתן התרומות ביקש דכנר גם להנציח את זכר קרובי משפחתו ולזכות להכרה הנלווית לתרומות משמעותיות מעין אלו. כעולה מחומר הראיות, לחלק ניכר מהתרומות שהרים דכנר ליד שרה נלוותה בקשה מפורשת מצדו לקשור בין התרומות לבין שמו, שם אשתו ושמותיהם של קרוביו. כך ביחס לתרומה לרכישת כסאות הגלגלים; כך ביחס לתרומה להקמת בית הכנסת; וכך ביחס לתרומת ארון הקודש (שלכולן נידרש להלן). בכל התרומות הללו ביקש דכנר כי יונצחו שמו או שמות בני משפחתו (ראו, למשל דברי שרעבי שלפיהם דכנר ביקש כי ייתלה שלט בבית
--- סוף עמוד 543 ---
הכנסת המעיד על תרומתו: פרוטוקול הדיון, עמ' 9042 ש' 5-2; ראו עוד נ/400, שהוא תצלום של עד המדינה ולופוליאנסקי בטקס שנערך כתודה על התרומות לבית הכנסת (להלן: הטקס) שבו אוחזים השניים בתמונה שעליה חקוקה הבעת תודה לדכנר ולרעייתו על התרומה; כמו כן ראו נ/344א, מכתב מעד המדינה ללופוליאנסקי שבו הוא מבקש להקדיש את התרומה לרכישת כסאות הגלגלים לזכר בני משפחתו. ראו עוד את דברי שרון פוחס, מזכירתו של דכנר (להלן: פוחס), וכן את דברי לופוליאנסקי בבית המשפט בדבר התרגשותו הגדולה של דכנר בטקס (ת/712, עמ' 10; פרוטוקול הדיון, עמ' 7104 ש' 5-2; עמ' 7105 ש' 21-1, בהתאמה)). הנצחה מסוג זה ביקש דכנר גם אגב התרומות שתרם בשנת 1997 למרכזי יד שרה בבאר שבע ובהרצליה, תרומות שיוחדו להוריו המנוחים. ואמנם, בשני הסניפים האמורים הוצב שלט לזכרם (ראו פרוטוקול הדיון, עמ' 3708 ש' 4-1; נ/399א, שהוא צילום של אחד מהשלטים האמורים; קבלות מיד שרה בגין תרומות אלו מצויות בנ/335). גם התרומה ליד שרה שניתנה בבית השגריר זיכתה את דכנר בהוקרה פומבית, עת זכה לקבל חנוכייה מהודרת כאות תודה לתרומתו. עולה מן האמור כי אף שמטרתן המרכזית של התרומות הייתה הניסיון להטות את פניו של לופוליאנסקי, כפי שיבואר להלן, הרי שדכנר ביקש ליהנות גם מן הכבוד הנלווה לתרומות המשמעותיות שהרים ליד שרה ומן האפשרות להנציח את זכר קרובי משפחתו. נוסף לכל אלה, מקובל עליי כי דכנר אף ביקש לעשות שימוש בתרומות כדי לזכות בהטבות פסולות מרשויות המס, כחלק ממארג הונאה כולל (ראו בהקשר זה את קביעת בית המשפט המחוזי: הכרעת הדין, עמ' 333; לפירוט ראו סיכומיו של לופוליאנסקי בבית המשפט המחוזי, עמ' 27-26).
43. סיכומו של עניין הוא כי מוכן אני לצאת מתוך נקודת הנחה שלפיה במתן התרומות ליד שרה מאת דכנר עמדו גם מניעים לגיטימיים. דא עקא, לאחר בחינת דבריו של דכנר עצמו ונוכח שורת הראיות העצמאיות שהובאו בבית המשפט המחוזי, מסקנתי היא כי המניע העיקרי שעמד ביסוד תרומותיו אלו של עד המדינה היה פרויקט הולילנד וצרכיו השונים. כפי שיבואר להלן, עד המדינה תכנן בקפידה כיצד ירתום גורמים שונים בעיריית ירושלים לטובת פרויקט הולילנד וטווה רשת הטבות מתאימה לכך, ומטרתו המרכזית הייתה לפעול לקידום פרויקט הולילנד.