בדרך כלל, כל ארץ שומרת לעצמה את הזכות למנוע מאנשים זרים להיכנס לתחומה או להרחיקם מתחומה כאשר אינם רצויים עוד, מסיבה זו או אחרת, ואף ללא כל סיבה ...
דרך אגב, בפרשת קלרק סוקר השופט ברנזון את פסיקתם של בתי-המשפט באנגליה ובארה"ב, ומביא הוא מפסק דינו של בית-המשפט העליון בארה"ב בפרשת Knauff v. Shaughnessy, 70 S.Ct. 309 (1949), בו אושרה החלטת שלטונות ההגירה שלא להתיר לאישה זרה שנישאה לחייל בתקופת שירותו במלחמת העולם השנייה, להיכנס לארצות-הברית.
--- סוף עמוד 131 ---
51. עיקרון זה, עקרון-יסוד הוא במשפטיהן של מדינות העולם. לכל מדינה הזכות הטבעית - זכות שמקורה בריבונות המדינה על שיטחה - לקבוע מי יהיו אזרחיה ומי יהיו זכאים לבוא בתחומיה. ראו, למשל: Halsbury’s Laws of England, vol 18 (4th. ed., 1977), para 1726:
In customary international law a state is free to refuse the admission of aliens to its territory, or to annex whatever conditions it pleases to their entry.
ראו עוד פסיקתו של בית הדין האירופי לזכויות אדם בפרשת Abdulaziz (Abdulaziz Cabales and Balkandali v. U.K. (1985) 7.E.H.R.R. 471):
As a matter of well established international law and subject to it's treaty obligations a state has the right to control the entry of non-nationals into its territory.
ברוח זו אימצו מדינות העולם - וישראל בכללן - הלכה כי זכותה הטבעית של כל מדינה ריבונית היא לקבוע את זהות מי שייכנסו לתחומה ויהפכו תושביה. וכך פסק בית-המשפט העליון בארה"ב, עוד בשנת 1892, בפרשת Nishimura Ekiu v. U.S, 142 U.S. 651,659 (1892):
It is an accepted maxim of international law that every sovereign nation has the power, as inherent in sovereignty, and essential to self- preservation, to forbid the entrance of foreigners within its dominions, or to admit them only in such cases and upon such conditions as it may see fit to prescribe.
ואכן, אף כיום אין אזרח זר מחזיק בזכות - לא כל שכן בזכות חוקתית - להיכנס או לשהות בארה"ב, ואפילו בן משפחה הוא לאזרח ארה"ב:
--- סוף עמוד 132 ---
An alien has no constitutional right to enter, or to stay in, the United States (3B American Jurisprudence 2d, Aliens and Citizens, § 2291.
ראו עוד, למשל: פרשת Knauff, לעיל;