53. הנה כי כן, מדינה רשאית להטיל מיגבלות על ההגירה לתוכה בהתאם למדיניות ההגירה היפה בעיניה והמתאימה לצרכיה, בלא להתחשב בעניינם וברצונותיהם של האזרחים הזרים המבקשים להגר אליה. כל כך - ביחסיה של המדינה כלפי חוץ, כלפי מדינות אחרות וכלפי מי שאינם אזרחים או תושבים בה. ואולם מה באשר ליחסיה של המדינה עם אזרחיה ותושביה שלה? האם גם במסכת יחסים זו, מסכת יחסים פנים-מדינתית, כוחה של המדינה עימה להגביל כניסתם של זרים אל-תוך המדינה, ולו בני משפחה של אזרחים ותושבים הם? התשובה לשאלה היא בחיוב. הילכת הפררוגטיווה של המדינה כוחה עימה לעניין הגירתם של אזרחים או תושבים זרים. ולו בני משפחה הם של אזרחיה או של תושביה. מדינה רשאית שלא להתיר לבני-משפחתם הזרים של אזרחיה להיכנס למדינה, לא-כל-שכן להגר אליה, ואזרח המדינה אינו זכאי לדרוש מן המדינה כי תתיר לבן-משפחתו הזר להגר אל תוך המדינה אלא בהתאם לחוקי המדינה. אכן, אף שהמשפט הבינלאומי מכיר בזכותו של היחיד לנישואין ולחיי משפחה, אין הוא מכיר בזכותו של היחיד לממש זכות זו דווקא בארץ אזרחותו. לשון אחר: זכותו של היחיד לנישואין ולחיי משפחה אינה משמיעה מעצמה זכות חוקתית ל"איחוד משפחות" בתוך המדינה. על המצב המשפטי השורר בתחום זה עמדו לאחרונה רובינשטיין ואורגד, במאמרם, שם, 340; ובלשונם:
גם כללי המשפט הבין-לאומי אינם מקימים זכות להגירה לצורכי נישואין. המשפט הבין-לאומי מכיר אמנם בחשיבות הזכות להקים משפחה, כמו גם בחשיבות הזכות של משפחה שלא להיות מופרדת על ידי גירוש, אך אין במשפט הבין-לאומי שום זכות מפורשת וקונקרטית היוצרת חובה פוזיטיבית על מדינה לאפשר הגירה לשטחה לצורכי נישואין, גם בעתות של שלום (ההדגשה במקור - מ' ח').
--- סוף עמוד 134 ---
מסקנה דומה הסיק בית-המשפט העליון בפרשת שאהין נ' מפקד כוחות צה"ל (בג"ץ 13/86, פ"ד מא(1) 197), שעסקה בסוגיה קרובה לענייננו. השוו: י' דינשטיין "איחוד משפחות בשטחים המוחזקים" עיוני משפט יג (תשמ"ט) 221, 223. ראו עוד, למשל, מחקר שפירסם האיחוד האירופי בשנת 2004 בעניין ההסדרים המשפטיים ששררו באיחוד האירופי עד לשנת 2004: “Family Reunification Evaluation Project” (Final Report, The European Commission: Targeted Socio-Economic Research, Brussels 2004) 22:
Although international documents endorse family rights, none of the declarations establishes an explicit right to family reunification. Likewise, although the Convention on the Rights of the Child demands that applications by a child or parents to enter or leave the State for the purpose of family reunification be handled in a “positive, humane and expeditious manner … there is no specification that the provision provides the basis for legal claims to family reunification … The second area of international law, which may be conflictual with the principle of universal family reunification, refers to the precedence of State sovereignty