הנורמה המקובלת של אי-הכנסת נתיני מדינת אויב בעת מלחמה או בעת עימות מזוין חלה גם על הגירה לצורכי נישואין (Marriage Migration). המשפט הבין-לאומי והאמנות הרלוונטיות מטילים חובות שונות על המדינה בהקשר של איחודי משפחות. כך, למשל, מדינה שהיא צד לעימות מזוין נדרשת להקל על מפגשי משפחות אשר נאלצו להיפרד בעת הקרבות (אם כי החובה היא לסייע לחידוש הקשר ובמידת האפשר – על מפגש משפחות, אך אין כל חובה לאפשר איחוד משפחות או לאפשר הגירה לצורכי נישואין). מדינה שהיא צד לעימות מזוין נדרשת גם לעשות מאמץ על מנת שלא להפריד מלכתחילה בין משפחות קיימות בעת העימות המזוין. אך אין שום חובה – משפטית או מוסרית – המוטלת על מדינה במשפט הבין-לאומי, לאפשר הגירה לצורכי נישואין ממדינה א' למדינה ב', כל עוד שתי המדינות נמצאות ביניהן בעימות מזוין, ואפילו כשהן מצויות בשלום מוחלט.
--- סוף עמוד 153 ---
82. דעתנו נוטה להשקפה - הירחבנו בה למעלה - כי אין מוטלת עליה על המדינה חובה חוקתית או חוקית להתיר איחוד משפחות בתחומה. ואולם גם אם בימי שלום נוהגת המדינה להרשות לבני-משפחתם הזרים של אזרחי המדינה להגר למדינה (ראו פרשת סטמקה, לעיל), רשאית היא המדינה בזמן מלחמה להשעות נוהג זה ולמנוע כניסתם של בני משפחה זרים שהם נתיני אויב חרף הפגיעה ביחיד שנישא לנתין האויב או בקטין החי עם הורהו הישראלי בלבד. עת מלחמה אין דומה היא לעת שלום, ואף שידענו כולנו כי "גם בהריע שופרות המלחמה ישמיע שלטון החוק את קולו" (בג"ץ 1730/96 סביח נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נ(1) 353, 369), נדע גם כי מעשים שיפים הם לעת שלום לא נוכל לקיימם לעת מלחמה. וכדברי החכם באדם (קהלת, ג', א', ח'): "לַכֹּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם ... עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". אסכים עם חברי הנשיא כי אין בה במדינה שתי מערכות דין: אחת לתקופת רגיעה ואחרת לימי לחימה. זכויות היסוד של היחיד חיות ומתקיימות גם בימים של סיכוני ביטחון. בה-בעת, לא נוכל לכחד כי בימי מלחמה קמים ונהיים - אם תרצו: מתעוררים לחיים - נימוקים ואינטרסים הייחודיים לתקופה זו - נימוקים ואינטרסים שיש בהם כדי להגביל את תחומי התפרשותן של זכויות היחיד, ולמיצער, כדי לעצור בעד מימושן (פיסקת ההגבלה). לא נוכל לכחד כי בימי מלחמה רשאית היא המדינה להגביל את היחיד במימוש זכויותיו, ובלבד שהגבלה זו תיעשה לתכלית ראויה - קרא: לקיומם של אינטרסים ציבוריים כיבדי משקל - לתקופה מוגבלת ובמידה שאינה עולה על הנדרש. השוו: סעיף 12 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. והוא (למיצער) ענייננו.