ואוסיף גם את הדברים אותם ציינתי אני בעניין ועדת המעקב העליונה לענייני ערבים בישראל, לפיהם:
"השוויון, יותר מכל ערך אחר, הוא המכנה המשותף, אם לא הבסיס, לכל זכויות היסוד של האדם ולכל שאר הערכים שביסוד הדמוקרטיה. אכן, השוויון האמיתי, כיוון שהוא חל גם ביחסים שבין האדם לבין השלטון, הוא אחד מאבני היסוד של הדמוקרטיה, ובכלל זה שלטון החוק. הוא חיוני לא רק לדמוקרטיה הפורמאלית, שאחד מעיקריה הוא קול אחד לכל אחד, אלא גם לדמוקרטיה המהותית, המבקשת לשרת את האדם באשר הוא אדם. הוא מרכיב מרכזי לא רק של שלטון החוק הפורמאלי, שפירושו שוויון בכפיפות לחוק, אלא גם של
--- סוף עמוד 204 ---
שלטון החוק המהותי, הדורש כי החוק עצמו ישרת את ערכי-היסוד של מדינה מתוקנת."
18. הפגיעה בזכות לשוויון אינה מתרחשת רק באשר שיקול דעתה של הרשות נגוע היה בשיקולים מפלים פסולים. מדובר בזכות הצופה פני תוצאה, אשר נפגעת כל אימת שפעולה שלטונית מובילה למציאות אשר מפלה בין אזרח לאזרח על בסיס פסול (ראו בג"ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נב(3) 630, 654; עניין עדאלה, בעמוד 176; בג"ץ 953/87 פורז נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד מב(2) 309, 334; בג"ץ 205/94 נוף נ' מדינת ישראל – שר הביטחון, פ"ד נ(5) 449, 465-464).
בענייננו, תוצאתו המהותית של החוק, הלכה למעשה, מבחינה בין אזרחי ישראל מזה ואזרחי ישראל מזה, על בסיס מוצאם הלאומי. המצב אותו יוצר החוק, הוא מצב בו זכותם של אזרחי ישראל הערבים לחיי משפחה נפגעת בצורה משמעותית ביותר, בעוד שהפגיעה ביתר אזרחי המדינה הינה תיאורטית בלבד. כאמור, רבים מנישואיהם של אזרחי ישראל הערבים עם תושבים זרים, נעשים עם תושבי האזור, בשל הקשרים התרבותיים בין שתי הקבוצות. משכך, הרי שזכותם של אזרחי המדינה הערבים להינשא למי שאיננו אזרח נפגעת בצורה חמורה, בעוד שפגיעה זו נמנעת מיתר אזרחי המדינה. בדומה, נפגעות גם זכויותיהם של אזרחי המדינה הערבים כהורים וילדים, לקיים את חיי משפחתם. פגיעות אלו יורדות לשורשו של החוק, אשר בפועלו על המציאות הישראלית, יוצר פגיעה חמורה בזכותם של אזרחי המדינה הערבים לחיי המשפחה, פגיעה הנגרמת להם בשל מוצאם הלאומי.
משמעות הפגיעה בזכויות
19. משקבענו, כי בפעולתו של החוק יש משום פגיעה קשה וחמורה בזכויותיהם החוקתיות של אזרחי המדינה לחיי משפחה ולשוויון, זכויות המוגנות על-ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הרי שיש להעמיד חוק זה במבחני "פסקת ההגבלה", שבסעיף 8 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לפיו "אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו". בהתאם למבחנים אלו יש לקבוע, האם חרף הפגיעה בזכויות המוגנות, יוותר החוק על מכונו.