ש ו פ ט
השופטת א' חיות:
1. חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק האזרחות) הוציא את ימיו ביום 31.3.2006, אך בשל פיזורה של הכנסת השש-עשרה הוארך תוקפו של חוק זה בשלושה חודשים שתחילת מניינם ביום 17.4.2006 (מועד התכנסותה של הכנסת השבע-עשרה). זאת מכוח סעיף 38 לחוק-יסוד: הכנסת, הקובע:
כל חיקוק שתקפו היה פוקע תוך שני החדשים האחרונים לתקופת כהונתה של הכנסת היוצאת, או תוך ארבעה חדשים לאחר שהכנסת החליטה להתפזר, או תוך שלושת החדשים הראשונים לתקופת כהונתה של הכנסת הנכנסת - יעמוד בתקפו עד תום שלושת החדשים האמורים.
ניתן היה לפטור את העותרים שבפנינו בכך שימי החוק ספורים ויש להמתין ולראות מה יוציא המחוקק תחת ידיו בתום תקופת ההארכה. אך משבחרו חבריי בשל חשיבות העניין להיכנס לעובי הקורה ולבחון את הטענות שעלו בעתירות כנגד חוק האזרחות, ראיתי אף אני להידרש לגופם של דברים. ולגופם של דברים, נראית לי דעתו של חברי הנשיא ברק מדעתו של חברי המישנה לנשיא (בדימ') חשין.
--- סוף עמוד 208 ---
2. חוק האזרחות, כפי שהבהירה המדינה בתגובותיה בפנינו, נועד להתמודד עם הסיכונים הכרוכים במתן מעמד של אזרחות, תושבות או היתר שהייה בישראל לתושבי האזור כהגדרתם בחוק. במתכונתו המקורית מיום 6.8.2003, כלל החוק איסור גורף למתן מעמד כאמור, להוציא חריגים מצומצמים אחדים. החוק הוארך שלוש פעמים במתכונתו זו וביום 1.8.2005, לפני תום תקופת ההארכה השלישית, פורסם במתכונת מתוקנת לפיה צומצם האיסור והוחל בעיקרו של דבר על גברים תושבי האזור מגיל 14 שנים ועד גיל 35 שנים ועל נשים תושבות האזור מגיל 14 שנים ועד גיל 25 שנים. על פי הנתונים שהציגה המדינה, הבקשות שהגישו אזרחים ערבים תושבי ישראל לאיחוד משפחות עם בני ובנות זוג מן האזור, נחסמו רובן ככולן על פי החוק במתכונתו המקורית ואילו החוק במתכונתו המתוקנת חוסם כ-70% מתוך בקשות אלה. עוד עולה מן הנתונים שהציגה המדינה כי בני זוג פלסטינים של אזרחים ערבים תושבי ישראל אשר קיבלו היתר לאיחוד משפחות, היו מעורבים לאורך השנים בפעילות עוינת בהיקף מזערי בלבד, אם בכלל (26 מתושבי האזור שקיבלו מעמד בישראל נחקרו בחשד למעורבות ואשרת שהייה של 42 תושבים נוספים לא הוארכה בעקבות מידע מודיעיני מחשיד שנתקבל בעניינם). על רקע זה, קבע הנשיא ברק כי האיסור שבחוק האזרחות אינו עומד במבחן המשנה השלישי למבחני המידתיות הקבועים בפסקת ההגבלה שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, משום שהוא אינו מקיים מיתאם ראוי בין התועלת שבהגשמת התכלית אליה חותר החוק (שמירה על ביטחונם של אזרחי ישראל) ובין הפגיעה בזכויותיהם החוקתיות של הערבים אזרחי ישראל לשוויון ולחיי משפחה במדינתם. קביעה זו מקובלת עלי.