--- סוף עמוד 272 ---
הסכנה הנשקפת מהם קטנה". צורך זה משקף גם את הקושי הטמון בבדיקה אינדיבידואלית כתחליף לאמצעי בו נוקט החוק. הצורך הזה, להחמיר בבדיקות האינדיבידואליות, מלמד על הקושי שבהשגת התכלית העומדת ביסוד החוק בדרך אחרת. הקושי הוא כפול – הצורך לעמוד על אופיים של מי שנמצאים מחוץ לתחומיה של מדינת ישראל והצורך לחזות פני עתיד בכל הנוגע להתנהגותם הצפויה של הזרים המבקשים להיכנס לתחומי המדינה כבר עתה. הגבלת זכותם של זרים נתיני ישות עויינת להתגורר בישראל יחד עם בני-זוגם, לעת המלחמה הזו, באה בשל החשש מפני כוונתם של גורמים עויינים לגייסם לפעולות טרור; בשל החשש כי במסגרת זו אף יופעל לחץ על מי שהיה מעדיף, הוא עצמו, להימנע מלעסוק בכך, ובשל נסיון העבר המלמד שלצורך המאבק במדינת ישראל נעשה שימוש באזרחים.
זאת ועוד זאת: המחוקק צמצם את האיסור הגורף שנקבע בחוק במקורו. הוא מחיל את האיסור על קבוצות אוכלוסין שמידת הסיכון הנשקפת מהן היא גבוהה יחסית, על-פי נסיון העבר ועל פי עמדתם המקצועית של שלטונות הביטחון. הוא הוסיף על-כך את האפשרות ליתן היתרי שהייה לקבוצות נוספות וכן ליתן היתר של שהייה בישראל למטרות זמניות. הפגיעה באזרחים הנפגעים צומצמה, הודות לתיקונים האלה, כך עולה מדברי ההסבר להצעת החוק, בכשלושים אחוזים. הדעת נותנת כי מגבלות נוספות יוסרו בעתיד עד ששיעור הנפגעים בזכותם ילך ויפחת. בעניין זה, מצטרף אני לדברי חברַי, כי ראוי הוא להוסיף לחוק גם הוראה שתאפשר לאשר היתר כניסה לישראל במקרים פרטניים, בהם מתקיימים טעמים הומניטריים כבדי משקל המצדיקים זאת. חסר זה טוב לו שיתוקן – אם יחליט בית-המחוקקים לחוקק הוראה חדשה המגבילה, בדרך דומה, את כניסת הזרים לישראל. אלא, שחוק כזה, טרם בא לעולם והחוק הקיים כבר יוצא מן העולם. וכאן שב אני אל בראשית: "חוק זה" – כך נקבע בחוק האזרחות – יעמוד בתוקפו עד יום ב' בניסן התשס"ו (31 במרס 2006). הוראת שעה היא – והשעה היא שעת דמדומים. נזקה של ההוראה נתעמעם ומתחזקת המסקנה כי המאזן הכולל גם הוא אינו יכול לשמש עילה להתערב בהוראת השעה.
אשר-על-כן, מצטרף אני לעמדת חברַיי השופטים המבקשים לבטל את הצו על-תנאי שהוצא ולדחות את העתירות.
ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
--- סוף עמוד 273 ---
1. בסוגיה זו, אשר דומה כי היא מן הרגישות והמורכבות שהונחו לפתחו של בית-משפט זה, הוטלה על כתפינו המלאכה הקשה, ולא אפריז אם אומר – המיסרת, לאיתורה של נקודת האיזון הראויה בין זכויות-יסוד שמן המעלה הראשונה, לבין צורכי הביטחון של מדינת ישראל אשר, בפרט לעת הזו, אין צורך להכביר מלים על אודות משקלם. באשר לי, לא אסתיר כי ההחלטה היתה מלווה בלבטים קשים כאשר אני מטלטל שוב ושוב בין השקפותיהם המנוגדות של חברי הנשיא א' ברק והמישנה לנשיא (בדימ') מ' חשין. לבסוף, הגעתי לכלל דעה כי אותה נקודת איזון מצויה בקביעה, כי חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003, דורש בחינה מדוקדקת, בגדרה לא יהיה מנוס מהכנסתם בו של שינויים אשר ימזערו את פגיעתו. ברם, הואיל ועל גיבושה של הצעת חוק מתוקנת להיעשות בשום שכל ועל-יסוד עבודת-מטה מורכבת, ומאחר ומנגד מקנן החשש כי יימצא מי שיבקש לנצל את המצב כדי לפגוע בביטחונם של תושבי ישראל, עמדתי היא כי יש להותיר עד להשלמתה של מלאכת החקיקה ומחמת החשש מפני חסר נורמטיבי, את החוק ואת ההסדרים הקיימים מכוחו על כנם.