2. זה למעלה ממחצית העשור שאזרחי ישראל ותושביה נתונים למתקפת טרור חסרת תקדים בעוצמתה ובמחיר הדמים הנלווה לה – תקופה, שהיא מן הקשות שפקדו את המדינה מיום היווסדה. הפיגועים מקשים על יכולתם של תושבי המדינה לנהג חייהם בשלווה ובביטחון. זכות זו לחיים ולביטחון, אותה מבקש לעצמו כל אזרח או תושב מדינה על פני תבל, מבקש הטרור, באכזריות שאין דומה לה, לשלול מתושביה של מדינת ישראל. ודומה, כי אין לך המחשה בולטת יותר לכך שסכנה זו עודה רובצת לפתחנו, ובמשנה חומרה, ממגמות ההקצנה בחלקים מן העולם המוסלמי המאיימות להוסיף ולהתעצם, ובפרט מבחירתה-מדעת של החברה הפלסטינית בהפקדתן של מוסרות השלטון בידיה של תנועת החמאס, מהמובילות של הטרור הרצחני נגד ישראל.
3. לא בכדי הפכו אפוא האירועים החמורים, להם עדים אנו למן חודש ספטמבר 2000, לקו פרשת מים. כשם שעוצמתם לא דמתה לדפוסי הטרור המוכרים מעשורים קודמים, כך התחוור כי שוב אין די בצעדי הסיכול והמגננה שננקטו עד אז. נדרשו היערכות חדשה ויישומם של אמצעי הגנה מרחיקי לכת, שעד אותה עת לא התעורר הצורך לנקוט בהם. על אלה נמנים הסדרים משפטיים שבכוחם להניח בסיס נורמטיבי ללחימה בטרור. כך, בין היתר, הוכרה עקרונית סמכותה של ישראל להגן על עצמה
--- סוף עמוד 274 ---
באמצעות גדר הפרדה (בג"צ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואח' נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נח(5) 807); נקבע כי המפקד הצבאי בשטחים רשאי להורות על תיחום מקום מגוריו של אדם מטעמים של ביטחון האזור (בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נו(6) 352); הוכרה היכולת להטיל מגבלות קשות על עצורים בעת לחימה (בג"ץ 3239/02 מרעב נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נז(2) 349), ועוד.
בתוך כך התברר, כי ההסדרים מכוחם התאפשרה הקניתו של מעמד בישראל לתושבי השטחים – כוחם לא יוכל עוד לעמוד להם נוכח השינוי הקיצוני בנסיבות. כוונת הדברים לחשש כי בקיומו של נוהל "איחוד משפחות" במתכונת שקדמה להחלטת הממשלה ממאי 2002, יש משום פרצה ביטחונית שעלולה לשחק לידיהם של גורמי הטרור. אלה, כידוע, אינם שוקטים על שמריהם ופועלים ללא לאות בניסיון לאתר נקודות תורפה במערך ההגנה של מדינת ישראל. לדאבון הלב, מעת לעת אף עולה הדבר בידם, ודי בפיגועי ההתאבדות שהיו מנת חלקנו אך לאחרונה, כדי להזכיר לאלה המבקשים להקל ראש במאמצי הסיכול הביטחוני, מה קשות ורצחניות הן תוצאותיה של פרצה ביטחונית מעין זו.