4. צדק, אפוא, חברי המישנה לנשיא חשין, בהטעימו כי בפרט לעת הזו ניכר הוא משקלו של האינטרס הציבורי, החותר לצמצם את הסכנה הביטחונית ולהבטיח הגנה על חיי הציבור ושלומו. בדין ביקשו הכנסת והממשלה, כל אחת באמצעים העומדים לרשותה, להגשים אינטרס זה על ידי הסדר שעשוי לצמצם את הסיכון הקיים. ואף אם, כדבריו של חברי הנשיא, אין בקיומו של סיכון זה כדי להמעיט ממשקלן של זכויות-יסוד של הפרט, הנמצאות נפגעות בשל ההסדרים הננקטים, הרי להשקפתי יש-גם-יש בו בסיכון הביטחוני להשפיע על היקף ההגנה על זכויות אלו ועל מיקומה של נקודת האיזון בינן לבין ערכים מתחרים.
5. באשר למהותו של ההסדר נושא-העתירות דנן, דומה כי אין עוררין על כך, שבכוחה של הכנסת לקבוע הסדרי חקיקה בדבר הגירתם של מי שאינם תושבי ישראל אל תחומיה. סמכות זו היא מאושיות היסוד של כל מדינה, וחברי – הנשיא והמישנה לנשיא כאחד, עמדו על כך בהרחבה בחוות-דעתם. באמצעותם של הסדרים מעין אלה מבטאת המדינה את כוחה הריבוני לקבוע מי רשאי לחסות תחת כנפיה, ומטבע הדברים כרוכות בכך הכרעות הנוגעות להרכבה של האוכלוסייה, הנטל בו מוכנה המדינה לשאת
--- סוף עמוד 275 ---
בקליטתם של תושבים חדשים, מידת התועלת שהדבר מביא לציבור התושבים הקיים, ועוד. ואם כך הדבר בימי שלום, מקל וחומר נכון הוא לעת מלחמה.
6. אכן, לאינטרס הציבורי משקל מרכזי בעיצובם של דברי החקיקה המסדירים את סוגיית ההגירה. ברם, וזהו הנדבך השני בו תומכת עמדתי את יתדותיה, דומה כי אין לך נושא המוסדר בחקיקה, הפטור מעמידה במבחנו של איזון נורמטיבי אל מולם של זכויות וערכים מתחרים. משעה שהללו הם בעלי מעמד חוקתי, הבחינה היא בחינה חוקתית, וכשבית-המשפט הוא הנדרש לעריכתה של בחינה זו, אין משמשים אותו בכך אלא אותם כלים של ביקורת חוקתית, שנקבעו בחוקי היסוד ושפותחו בפסיקתו של בית-משפט זה מזה קרוב לעשור ומחצה. דבר זה כמו מובן מאליו הוא, שכן כל עוד חפצה הכנסת בכובעה כבית-המחוקקים בקביעתם של הסדרים בחוק – להבדיל מחקיקת יסוד – כפופה היא לאותם עקרונות שקבעה היא-עצמה בשבתה כרשות מכוננת.
כך, חשובים ככל שיהיו, אין חוקי ההגירה חסינים מפניה של ביקורת חוקתית. לפיכך, וחרף החשש הטבעי והמובן מפני פגיעה באינטרס הציבורי בדבר שמירה על ביטחון המדינה ותושביה, איננו רשאים לראות בסמכות השלטונית לקבוע הסדרי הגירה, סמכות מוחלטת שאין אחריה ולא כלום. ככל סמכות, אף השימוש בה כפוף לכללים ולעקרונות המשמשים בביקורת החוקתית, אשר שלב ראשון בה עניינו בשאלה כלום נפגעו בעטיו זכויות-יסוד של הפרט.