שנה לאחר מכן התעוררה בדרום אפריקה השאלה אם הוראה בחוק (אותו ה-Aliens Control Act) הקובעת כי זרים המבקשים אשרת עבודה חייבים להגיש את בקשתם בעודם מחוץ לדרום אפריקה, והמגבילה את תחומי המקצוע לגביהם ניתן לבקש אשרת עבודה היא חוקתית. בית המשפט העליון במחוז כף התקווה הטובה פסק כי מדובר בהוראה בלתי חוקתית, שכן היא מגבילה את יכולתם של בני זוג לחיות יחד, ולפיכך היא נוגדת את כבוד האדם (Case No. 339/2000 In the High Court of South Africa, Cape of Good Hope Provincial Division). בית המשפט החוקתי אישר פסיקה זו פה אחד (Case CCT 8/01 Booysen v. The Minister of Home Affairs).
36. הזכות לאיחוד משפחות מוכרת כמרכיב בזכות לחיי משפחה גם במשפט הבינלאומי ובמשפט החוקתי של מדינות רבות. כך, סעיף 8 לאמנה האירופאית לזכויות האדם פורש על ידי בית הדין האירופי לזכויות האדם ככולל את זכותם של בני משפחה לחיות יחדיו, ולפיכך כמטיל מגבלות על כוחן של מדינות האיחוד בתחום ההגירה. נפסק, בשורה ארוכה של פסקי דין, שהחלטות בנושאי הגירה הפוגעות בקשר שבין בני זוג או בקשר שבין הורה לילדו עשויות לפגוע בזכויות לפי סעיף 8 לאמנה (ראו למשל: Berrehab v. Netherlands, 11 EHRR 322 (1988); Moustaquim v. France, 13 EHRR 82 (1991); Ciliz v. Netherlands, 33 EHRR 623 (2000); Carpenter v. Secretary of State, ECR I-6279 (2002)).
37. בעקבות אמנת אמסטרדם (משנת 1999), הועברו גם ענייני ההגירה לסמכותה של הקהיליה האירופאית. בעקבות זאת הוציאה מועצת אירופה את הדירקטיבה בדבר
--- סוף עמוד 39 ---
הגירה משנת 2004 (2004/58/EC), המחייבת את כל מדינות האיחוד (למעט דנמרק, בריטניה, ואירלנד, שהוחרגו מדירקטיבה זו). דירקטיבה זו מתבססת, בין השאר, על סעיף 8 לאמנה האירופית, וקובעת במבוא כי: “Family reunification is a necessary way of making family life possible”. היא מקנה זכות רחבה לאיחוד משפחות לכל אזרחי האיחוד האירופי, וזאת בין אם בן הזוג הזר הוא אזרח מדינה החברה באיחוד, ובין אם לאו. (ראו בעיקר סעיף 5 למבוא, וכן סעיפים 2, 3 וסעיף 7, הקובע את זכות איחוד המשפחות, בתנאים הקבועים שם).
38. הזכות לאיחוד משפחות נתפסת כמרכיב בזכות החוקתית לחיי משפחה גם במשפטן הפנימי של מדינות רבות. כך, ב-1978 פסק בית המשפט המנהלי (ה- Conseil d'Etat) בצרפת שמדיניות הגירה שפוגעת בזכותם של אזרחי צרפת לחיות במדינתם יחד עם בני זוגם היא בלתי חוקתית, שכן היא מפרה את התחייבות המדינה, הקבועה במבוא לחוקה משנת 1958, לפעול לקידומה ולהתפתחותה של המשפחה (Arret GISTI (C.E.) 8.12.1978). בית המשפט החוקתי (ה-Conseil Constitutionnel ) הלך בעקבות פסיקה זו ואף הרחיב אותה. נפסק כי הזכות החוקתית לאיחוד משפחות משתרעת גם על מי שקיבלו תושבות צרפתית: