"[E]ven assuming that some members of the Communist Party… had illegal aims and engaged in illegal activities, it cannot automatically be inferred that all members shared their evil purposes or participated in their illegal conduct… The broad and enveloping prohibition indiscriminately excludes plainly relevant considerations such as the individual's knowledge, activity, commitment, and purposes in and places for travel. The section therefore is patently not a regulation narrowly drawn to prevent the supposed evil… yet here, as elsewhere, precision must be the touchstone of legislation so affecting basic freedoms" (378 U.S. 500, 504, 515 (1964) וראו גם: Sugarman v. Dougall, 413 U.S. 634, 647 (1973); Regents of Univ. of Cal. v. Bakke, 438 U. S. 265 (1978); City of Richmond v. Carson, 488 U.S. 469 (1989); Johnson v. City of Cincinnati, 310 F.3d 484 (2002); Gratz v. Bollinger, 539 U.S. 244 (2003); Grutter v. Bollinger , 539 U.S. 982 (2003)).
(ג) חריגים להסדר הגורף
--- סוף עמוד 65 ---
72. אף במקרים בהם לא יהיה אמצעי אלטרנטיבי להגבלה גורפת של זכויות, הרי שהצורך לנקוט באמצעי שפגיעתו פחותה עשוי לחייב קביעת מנגנון אשר יאפשר חריגים להסדר הגורף, כגון חריגים הומניטריים. הטעם לכך הוא שגם כאשר אין מנוס, לצורך השגת התכלית הראויה, מהגבלה גורפת של זכויות, תיתכנה נסיבות בהן, מחד גיסא, הפגיעה בזכות תהיה קשה במיוחד, ומאידך גיסא, לא יהיה בהגנה חריגה על הזכות כדי לפגוע בהגשמתה של התכלית הראויה. יצירתו של מנגנון חריגים נועד ליתן מענה לנסיבות אשר כאלה. מנגנון החריגים עשוי לצמצם את פגיעתו של החוק בזכויות, וזאת מבלי לפגוע בהגשמתה של התכלית הראויה. לפיכך, יצירתו של מנגנון כזה מתבקשת ממבחן המשנה השני שעניינו הבחירה באמצעי שפגיעתו פחותה. אכן, כפי שחובתו של כל בעל סמכות מינהלית להפעיל שיקול דעתו ממקרה למקרה, ולהכיר בחריגים לכללים ולהנחיות קבועות כאשר הנסיבות מצדיקות זאת (ראו י' דותן, הנחיות מינהליות (1996), 157-8; בג"ץ 278/73 הורה נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד לח(1) 271, 265-6; בג"ץ 6249/96 התאחדות הקבלנים והבונים בישראל נ' ששון, פ"ד נב(2) 42, 47-8; בג"ץ 552/04 גוזמן נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], פיסקה 7 לפסק דיני)), כך גם חובתו של המחוקק, בעת שהוא קובע הסדר אשר תוצאתו היא פגיעה גורפת בזכויות, לשקול קביעתו של הסדר חריגים אשר יאפשר מתן מענה למקרים מיוחדים בנסיבות המצדיקות זאת.