--- סוף עמוד 87 ---
עמדת חברי, יש שוני מהותי לעניין כבוד האדם, בין המקרה בו בן הזוג השני גם הוא ישראלי לבין המקרה בו בן הזוג השני אינו ישראלי. ביסוד גישתו זו מונחים שני שיקולים: האחד, עוצמתה של הזכות החוקתית לקיים חיי משפחה בישראל. על פי גישתו של חברי, הזכות לחיי משפחה היא בגרעינו של כבוד האדם, ואילו הזכות להביא את בן הזוג הזר לישראל כדי לממש בה את חיי המשפחה היא במעטפת או בפריפריה (פסקאות 59 ו-61 לפסק דינו של חברי). האחר, האינטרס הציבורי שבחובת המדינה כלפי כל אזרחיה לקבוע את אופייה וזהותה של מסגרת החיים המשותפת (פסקה 49 לפסק דינו של חברי), ואת דמותה של המדינה (פסקה 54). לדעת חברי, "ראוי לו כי נניח לאינטרס הציבורי לומר את דברו כבר בתחילה, לעת קביעת גדריה של זכות היסוד" (פסקה 56 לפסק דינו של חברי). לדעתי, אין לקבל את שיקוליו אלה של חברי, ואין בכוחם לשלול מבן הזוג הישראלי את זכותו – זכות הנגזרת מכבוד האדם הניתנת, כמובן, להגבלה בהתקיים תנאיה של פסקת ההגבלה – לממש את חיי המשפחה עם בן הזוג הזר בישראל. על גישתי זו אעמוד בקצרה, ואפתח בטיעון ה"עוצמה" של חברי.
104. לדעתי, זכותו של בן הזוג הישראלי לממש את חיי המשפחה שלו עם בן הזוג הזר בישראל, מצויה בגרעינה של הזכות לכבוד האדם. נזכור תמיד כי כבוד האדם הוא כבודו של "אדם באשר הוא אדם" (סעיף 2 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו). אם המימוש של חיי המשפחה בישראל הוא חלק מגרעינו של כבוד האדם כאשר שני בני הזוג הם ישראלים, כי אז המימוש של חיי המשפחה בישראל הוא חלק מגרעינו של כבוד האדם כאשר רק אחד מבני הזוג הוא ישראלי. מבחינת כבוד האדם של בן הזוג הישראלי, מה לי בן זוג אחר שהוא ישראלי ומה לי בן זוג אחר שהוא זר. כבוד האדם – גרעינו של כבוד האדם – זהה בשני המקרים. בשני המקרים, אם בני הזוג אינם חיים יחדיו (בישראל או מחוצה לה) אין בכוחם לממש את חיי המשפחה שלהם. אך מעבר לכך: גם אם זכותו של בן הזוג הישראלי לממש את חיי המשפחה שלו עם בן הזוג הזר בישראל מצויה במעטפת של הזכות לכבוד האדם ובפריפריה שלה, עדיין היא חלק מזכות האדם, ואין לפגוע בה בלא לקיים את תנאיה של פסקת ההגבלה. אכן, הנני סבור כי השימוש בהבחנה בין פגיעה בגרעינה של הזכות (עליה חלה פסקת ההגבלה) לבין הפגיעה במעטפת שלה (המצויה מעבר להיקפה של הזכות וממילא אין תחולה לפסקת ההגבלה), פוגע בהגנה החוקתית על זכויות האדם. הבחנה זו מוציאה מתחום ההגנה החוקתית את מצבי המעטפת או הפריפריה, ובכך היא מרוקנת את זכויות האדם מחלקים ניכרים – הם מצבי המעטפת או הפריפריה – הכלולים בהם.