--- סוף עמוד 113 ---
האזור - אינו יכול ואינו זכאי לקבל מעמד מכוח הורותו לילד החי בישראל. עוד נקבע, ברוח המידתיות, כי החוק יעמוד בתוקפו עד ליום ב' בניסן התשס"ו (31 במרס 2006), ואולם רשאית הממשלה, באישור הכנסת, להאריך בצו את תוקפו, מעת לעת, לתקופה שלא תעלה בכל פעם על שנה אחת (סעיף 5).
חוק האזרחות והכניסה לישראל - סיכום ביניים
23. הנה הוא אפוא החוק שחוקקה הכנסת, ותכליתו הגבלת יכולתם של פלסטינים תושבי האזור להתיישב בתחומי המדינה כל עוד נמשך העימות המזוין בין המדינה לבין הרשות הפלסטינית ותושביה. החוק, נדגיש, אינו מדבר באזרחי ישראל ואין הוא מעסיק עצמו בזכויותיהם של אזרחי ישראל. בה-בעת, אין ספק כי החוק אוצל במישרין על זכויותיהם ועל מעמדם של אזרחי ישראל כולם: מיקצת אזרחים שלהם בני-זוג תושבי האזור לא יוכלו להתגורר עם בני-משפחתם הפלסטינים בישראל, ואילו כלל תושבי ישראל ייהנו - על-פי המשוער - מצימצום הטרור.
24. תכליתו של החוק, נסכים כולנו, תכלית של ביטחון היא, תכלית של הגנה על חייהם ועל ביטחונם של תושבי ישראל - של כלל תושבי ישראל - מפני הטרור הפלסטיני. הרקע לחקיקתו של החוק אף הוא ברור: בין ישראל לבין היישות הפלסטינית מתקיים מאבק מזוין שהציבור הפלסטיני נוטל בו חלק פעיל; חלק מתושבי אזור שזכו להיתרי שהיה בישראל מכוח נישואיהם לאזרחים או לתושבים של ישראל סייעו לפעולות טרור בישראל; גורמי הביטחון בדעה כי אין באפשרותם להבחין בין תושב אזור המשייך עצמו לאירגוני הטרור לבין שכנו שאינו משייך עצמו לאירגוני הטרור; אירגוני הטרור עושים לגיוסם של מי שעמדו כבר בבדיקות ביטחון וזכו להיתרי שהיה בישראל; והשקעת משאבים נוספת לא תוכל למנוע סיכוני ביטחון לתושבי המדינה. אשר-על-כן - ובמטרה להגן על חייהם ועל ביטחונם של תושבי המדינה - הוחלט שלא להעניק היתרי שהיה בישראל לכל מי שנמנים עם קבוצות אוכלוסייה שניסיון העבר מצביע על קיומו של סיכון גבוה - יחסית - כי ישייכו עצמן לטרור. בה-בעת, נפתח פתח להענקת היתרי שהיה לאותן אוכלוסיות שאינן נחשבות מסוכנות (יחסית).
--- סוף עמוד 114 ---
25. האיסור שבחוק איסור הוא המוגבל בזמן ומסויג בסייגים, וייעודו ליתן מענה לסיכוני ביטחון ספציפיים שנתגלו במיסגרת המאבק המזוין שמנהלים הפלסטינים נגד ישראל. הערכתם המיקצועית של גורמי הביטחון באשר לסיכוני הביטחון, לא נשתנתה, ונמצא להם אף זאת, שהחוק מהווה כלי יעיל לצימצום אותם סיכונים. הממשלה והכנסת נתנו דעתן לפגיעה שפוגע החוק במיקצת אזרחי ישראל המבקשים להתגורר בישראל עם בני-משפחתם הפלסטינים, אך סברו כי במציאות הביטחון הקיימת פגיעה זו היא כורח המציאות. יחד-עם-זאת, עשו הממשלה והכנסת - לפי שיקול דעתן - לצמצם את פגיעתו של החוק. הממשלה והכנסת הגיעו אפוא לנוסחה המאזנת, לדעתן, באורח מידתי בין השיקולים השונים, וזו מתכונתו של החוק.