תמצית טיעוני העותרים ותשובתנו הקצרה
26. וזו היא תמצית טיעוניהם של העותרים: אזרחי ישראל, גברים ונשים, שנישאו לתושבי האיזור, חוק האזרחות והכניסה לישראל פוגע בזכותם לנישואין ולחיי משפחה, שכן מונע הוא אותם לקיים כסדר חיי משפחה בישראל. אם אין די בכך, הנה הפגיעה בזכויותיהם אלו של אזרחי ישראל נִיגַעַת גם בְּנֶגַע של אי-שיוויון הואיל ועניינה הוא, בעיקרה, בערביי ישראל הנישאים לבני האזור. הן הפגיעה בחיי המשפחה הן הפגיעה בשיוויון, גם-זו גם-זו, השתיים עולות כדי פגיעה בכבודם של אזרחי ישראל הערבים הנשואים לתושבי האזור, וכנדרש מכך נוגדות הן את ערך כבוד האדם שבחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. אשר למיבחני פיסקת ההגבלה: טענת העותרים היא, כי הפגיעות לא נועדו לתכלית ראויה, ובהקשר זה רומזים הם כי תכלית הביטחון שהמדינה טוענת לה, לא נועדה אלא לטיעון בלבד, וכי תכליתו האמיתית של החוק היא התכלית הדמוגרפית. כן טוענים העותרים, כי הפגיעה בהם אין היא מידתית - בכל היבטיה של דרישת המידתיות - שכן פוגעת היא באורח קשה באלפי אזרחים בעוד שבפועל נתגלו רק עשרות בודדות של מקרים שבהם תושבי אזור שזכו לתיעוד ישראלי סייעו לטרור.
27. טענות העותרים אינן מקובלות עלינו: לא לעניין תוכנה והיקפה של הזכות הנפגעת, לא לעניין תכליתו של החוק ולא לעניין מידתיות הפגיעה. תשובתנו הקצרה והפשוטה היא, כי כל עוד נמשך עימות מזוין - מצב של מעין-מלחמה - בין ישראל
--- סוף עמוד 115 ---
לבין הפלסטינים; כל עוד ממשיך הטרור הפלסטיני להכות בישראל ולרצוח ישראלים; אין מוטלת על מדינת ישראל חובה משפטית (כלפי אזרחיה) להתיר לתושבי האזור שנישאו לאזרחי המדינה להיכנס לישראל ולשהות בה. תושבי האזור נתיני אויב הם. נאמנותם נתונה לצד הפלסטיני. זיקות רבות קושרות ביניהם לבין הרשות הפלסטינית. וכבעת מלחמה, חזקה עליהם כי מהווים הם קבוצת סיכון לישראל ולאזרחיה. נסכים, כמובן, כי לא כל תושבי האזור מבקשים לפגוע במדינת ישראל, ואולם את המגמה העיקרית, את הרוח הנושבת, מכַוונת ההנהגה, ותורתה של זו היא כי יש להכרית את שם ישראל בעמים. אם אין די בכך, הנה משלא ניתן להבחין בין פלוני המהווה סיכון לתושבי המדינה לבין אלמוני שאינו כפלוני, נתקשיתי להבין כיצד זה שניתן לחייב את המדינה כי תיטול סיכון ותתיר כניסתו לישראל גם של פלוני גם של אלמוני.
הגירה לישראל - על דרך הכלל ועקב נישואין ואיחוד משפחות