ראו עוד: פרשת רנקין, 116; פרשת דימיטרוב, 293-292.
31. נישואין לאזרח ישראל אינם מקנים, אפוא, מכוחם הם, זכות לבן הזוג הזר להיותו אזרח ישראל. שר הפנים הוא בעל הסמכות להחליט אם ייעתר לבקשת התאזרחות של בן-זוגו הזר של אזרח ישראל, ואיש לא יטען כי בן הזוג הזר, וכמותו בן הזוג הישראלי, מחזיקים בזכות כי שר הפנים ייעתר לבקשה. גם ההקלה שבן הזוג הזר זוכה בה כהוראת סעיף 7 לחוק האזרחות, אין בה כדי לגרוע מסמכותו של שר הפנים - מסמכותו ומחובתו - לשקול בדעתו אם להיעתר לבקשת ההתאזרחות או אם לסרב לה. יתר-על-כן, הוראת סעיף 7 שלחוק האזרחות אף אינה מצמצמת את מרחב שיקול דעתו של שר הפנים, וכבר נקבע בעבר כי חרף הוראה זו מוסמך הוא שר הפנים לקבוע מדיניות שתתנה קבלת בקשתו של בן-הזוג הזר להתאזרחות בקיומם של מיקצת תנאים שנקבעו בסעיף 5(א) שלחוק. ראו: בג"ץ 576/97 שרף נ' שר הפנים [פורסם בנבו].
--- סוף עמוד 118 ---
32. נוסיף ונזכיר בהקשר זה, שהלכה היא כי זר אינו זכאי לקבל מעמד בישראל מכוח ילדו הקטין, אם אין הוא מבקש באותה נשימה לקיים בישראל תא משפחתי עם בן זוגו הישראלי. בית-המשפט קבע במקרים אלה, כי חרף עוצמתו של הקשר בין הורים לבין ילדיהם, אין להורה זכות ל"איחוד משפחות" עם ילדו בישראל אך מכוח היותו הורה ובלא קיומו של תא משפחתי עם בן הזוג הישראלי. וכך פסק הנשיא ברק בפרשת דימיטרוב, 294:
... העותר אינו מבסס את טענתו למעמד של תושב קבע על קשר הנישואין. טענתו הינה כי זכותו זו באה לו בשל בתו הקטינה, שהינה אזרחית ישראלית. מבקש הוא להיות בקרבת בתו. אף שהקשר המשפחתי המשולש התפרק, הרי יחסיו עם בתו טובים הם וחמים, ומבקש הוא שלא לפגוע ביחס זה. מה דינה של טענה זו?
עמדתו של המשיב הינה כי רק במקרים חריגים, שמתקיימות בהם נסיבות הומניטריות יוצאות-דופן, יש בהורותו של זר לקטין שהוא אזרח ישראל כדי להצדיק להעניק לו מעמד של תושב קבע (ראו בג"ץ 1689/94 הררי נ' שר הפנים, פ"ד נא (1) 15). לדעת המשיב, נסיבות מיוחדות אלה אינן מתקיימות במקרה שלפנינו. עם זאת המשיב מוכן לאפשר לעותר, אם ירצה בכך, אשרות ביקור "נדיבות" על מנת שיוכל לבקר את בתו מעת לעת. האם שיקול זה הינו כדין? לדעתי, התשובה היא בחיוב. כבר בפרשת קנדל נפסק כי "מקומו של קטין אצל הוריו. באשר יישבו הם, שם יישב הוא, ולא להיפך. קטין תלוי בהוריו, ואין הוריו נתלים בו" (שם, בעמ' 518). על כן, ועל דרך העיקרון, אין באזרחות של הבת כדי להעניק מעמד של תושב קבע לאביה הזר, עם זאת ייתכנו כמובן מקרים הומניטריים אשר יחייבו סטייה מעיקרון זה. נחה דעתי, כי במקרה שלפנינו אין מתקיימים נתונים מיוחדים אלה.