אין מסמכי הלוואה שכן אלו בוערו, עובדה שיש לזקוף לחובת התובעים נוכח השיהוי בתביעתם. גם לשיטת התובעים בשנה זו לא בוצעו משיכות לא תקינות מהחשבונות.
הכרעה: בתקופת ההלוואה הנדונה הבנק לא היה חייב בשמירת מסמכי ההלוואה. הנטל להוכיח את הטענה שמדובר בהלוואה מזויפת נשאר על לקח. מתוך דף החשבון של הבנק הכולל את מועד וסכום ההלוואה שהועמדה ופרעונה (נספח 11 עמ' 20 בתצהיר שפרבר) עולה כי מדובר בריבית בסכום של 723.33 ₪ שחשבונו של לקח חוייב בה עם פרעון ההלוואה הקודמת בסך 35,000 ₪ (בדף החשבון מופיע החיוב במסגרת סכום כולל של 35,723.33 ₪ בתאריך 2.10.88). חיוב הריבית היה כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
ה. הלוואה מיום 2.11.88 בסכום 35,000 ₪. הריבית שחויבה 1,667 ₪.
לקח: אין כל אסמכתא להלוואה זו. לא קיבלנו את הסכם ההלוואה, לא קיבלנו את בקשת ההלוואה ולא קיבלנו לוח סילוקין. על ביהמ"ש לזקוף זאת לחובת הבנק. טענת הבנק כי מדובר בהלוואה ממוחזרת אינה נסמכת על אף מסמך וכולה פרשנות בלבד של פעולות כספיות שנעשו בחשבונות התובעים.
--- סוף עמוד 159 ---
הבנק: מדובר בגלגול הלוואה מיום 4.10.88. לקח לא הוכיח שמדובר בהלוואה שחתימתו עליה זויפה. אין מסמכי הלוואה שכן אלו בוערו, עובדה שיש לזקוף לחובת התובעים נוכח השיהוי בתביעתם. גם לשיטת התובעים בשנה זו לא בוצעו משיכות לא תקינות מהחשבונות.
הכרעה: בתקופת ההלוואה הנדונה הבנק לא היה חייב בשמירת מסמכי ההלוואה. הנטל להוכיח את הטענה שמדובר בהלוואה מזויפת נשאר על לקח. מתוך דף החשבון של הבנק הכולל את מועד וסכום ההלוואה שהועמדה ופרעונה (נספח 11 עמ' 20 בתצהיר שפרבר) עולה כי מדובר בריבית בסכום של 677 ₪ שחשבונו של לקח חוייב בה עם פרעון ההלוואה הקודמת בסך 36,000 ₪ (בדף החשבון מופיע החיוב במסגרת סכום כולל של 36,667 ₪ בתאריך 2.11.88). סכום הריבית אינו 1,667 ₪ כפי שכתב לקח בנספח 8 לסיכומיו. נראה כי גם בתצהיר שפרבר בעניין זה נפלה טעות. סכום הריבית שמופיע בסעיף זה בתצהיר שפרבר בסך של 1,516.67 ₪ (עמ' 50 בתצהיר שפרבר), מתייחס להלוואה הבאה מיום 3.1.89. חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
ו. הלוואה מיום 3.1.89 בסכום 34,000 ₪. הריבית שחויבה 1,516.67 ₪.
לקח: אין כל אסמכתא להלוואה זו. לא קיבלנו את הסכם ההלוואה, לא קיבלנו את בקשת ההלוואה ולא קיבלנו לוח סילוקין. על ביהמ"ש לזקוף זאת לחובת הבנק. טענת הבנק כי מדובר בהלוואה ממוחזרת אינה נסמכת על אף מסמך וכולה פרשנות בלבד של פעולות כספיות שנעשו בחשבונות התובעים.