חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
כז. הלוואה מיום 20.12.91 בסכום 300,000 ₪. ריבית שחויבה 5,415.76 ₪.
לקח: הבקשה וההלוואה נחתמו ע"י לקח (מוצג נ/25 ונספח 79 ב' לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: לקח אישר את חתימתו על הסכם ההלוואה ועל בקשת האשראי (עמ' 616 שו' 22-12). הלוואה זו כיסתה משיכה של שיק ע"ס 200,000 ₪ מיום 19.12.91 שהופקד בחשבון לקח בבנק הפועלים. כספי ההלוואה שימשו גם לרכישת ני"ע אלקו מיום 19.12.91 בסך 85,742.64 ₪ שלתובעים אין טענה בעניינה. באותה תקופה לא בוצעו משיכות לא תקינות גם לשיטת התובעים.
ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי 7.2 מ' ₪ אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
--- סוף עמוד 177 ---
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה. לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. טענות הבנק בעניין נטילת ההלוואה וביצוע משיכת שיק ורכישת ניירות ערך בסמוך למועד קבלת ההלוואה על ידי לקח מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק (דף חשבון נספח 11 עמ' 43, 44 בתצהיר שפרבר). מדפי החשבון עולה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 19.1.92, וחויבה בריבית בסכום של 5,415.76 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 305,415.76 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 45). בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/25) נכתב כי הלקוח מכסה הלוואה שניתנה לו בבנק הפועלים למטרת השקעה בני"ע.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
כח. הלוואה מיום 2.12.91 בסכום 200,000 ₪. ריבית שחויבה 12,948.64 ₪.
לקח: ההלוואה נחתמה ע"י לקח (נספח 78 ב' לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: לקח הודה שהוא חתום על הסכם ההלוואה ועל בקשת האשראי (נ/24) (עמ' 613 שו' 23 – עמ' 614 שו' 15). ההלוואה היא גלגול של ההלוואה מיום 3.6.91. בפרטי הבקשה נאמר שמדובר במיחזור הלוואה ולקח אישר שהוא ידע כשלקח את ההלוואה שהיא פורעת הלוואה קודמת (עמ' 614 שו' 23-19). כספי ההלוואה שימשו לרכישת ני"ע שלתובעים אין טענה בעניינה. באותה תקופה לא בוצעו משיכות לא תקינות גם לשיטת התובעים.