הסכום שנפרע היה 163,463.01 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 43). אין הגיון לחשוב שרוט הוא זה שעשה את הפעולות הנ"ל לטובת התובע 3 ולהפקיד בחשבונו כספים, שעה שהטענה הכללית היא שרוט גנב ממנו כספים.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
כו. הלוואה מיום 26.6.91 בסכום 700,000 ₪. ריבית שחויבה 63,172.60 ₪.
לקח: ההלוואה נחתמה ע"י לקח (נספח 77ג' לתצהיר שפרבר) (ההסכם - נספח 77 ב' לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: לקח הודה שהוא חתום על ההלוואה וטען כי אינו יכול לזכור למה לקח אותה (עמ' 649 שו' 18-14). גם במקרה זה היו בסמוך להלוואה משיכות טלר, כדלקמן: משיכה בסך 135,000 ₪ ביום 26.6.91; משיכה בסך 12,000 ₪ ביום 26.6.91; משיכה בסך 105,000 ₪ ביום 28.6.91; משיכה בסך 102,000 ₪ ביום 1.7.91; משיכה בסך 102,000 ₪ ביום 3.7.91; משיכה בסך 112,000 ₪ ביום 4.7.91; משיכה בסך 102,000 ₪ ביום 7.7.91. הכספים שימשו לרכישת מט"ח שהופקדו במזומן בחשבון התובע 3 (סכום של 145,000 $ וסכום נוסף של 140,550 $). כספים אלו הופקדו בפקדון ולאחר 3 חודשים הועברו לחו"ל (עמ' 55 ונספח 43 בתצהיר שפרבר). הלוואה זו נפרעה לחשבון ביום 26.12.91 וכוסתה על ידי לקיחת הלוואה חדשה ביום 26.12.91 ע"ש 760,000 ₪ שלקח הודה שהוא חתום על מסמכיה (עמ' 652). בבקשת האשראי אף נאמר מפורשות שמטרתה מיחזור הלוואה. ללקח לא היתה מצוקת אשראי. ניתן לראות בדפי החשבון שהחשבון היה ביתרת זכות לפני ואחרי לקיחת ההלוואה. במועד לקיחת ההלוואה היו גם בחשבון ני"ע בשווי 4.24 מ' ₪. לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה וכן אמר שההלוואה אינה מזויפת (עמ' 469, שו' 13-10). משכך, לקח הוא שביקש וקיבל את ההלוואה כפי המופיע במסמכי הבנק. לקח טען בעדותו שהוא אינו יכול לזכור מדוע לקח את ההלוואה, טענה תמוהה נוכח סכום ההלוואה הגבוה.
--- סוף עמוד 176 ---
טענות הבנק בעניין ביצוע פעולות משיכת כספים בסמוך למועד קבלת ההלוואה על ידי לקח גם מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק (דף חשבון נספח 11 עמ' 40 בתצהיר שפרבר). מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 26.12.91, וחויבה בריבית בסכום של 63,172.60 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 763,172.60 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 44). טענתו של לקח שהכסף בגין ההלוואה הוכנס לחשבונו (עמ' 651 שו' 5), דהיינו שלא מרצונו, עומדת בסתירה לעובדה שהוא זה שחתם על מסמכי ההלוואה ושההלוואה אינה מזויפת. הטענה גם סותרת טענה קודמת של לקח בקשר להלוואה זו, כשטען שכנראה הבנק ביקש ממנו לקחת את ההלוואה על מנת להכניסה לפח"ק כך שאם חשבונו יהיה במינוס הבנק יראה מכך רווחים גדולים (עמ' 650 שו' 10-5). טענתו של לקח שמשיכות הכספים ("טלר") הינן מזויפות (עמ' 651 שו' 7), עומדת בסתירה לכך שכספי המשיכות הומרו למט"ח, הופקדו לחשבון התובעים 2 ו- 3 ונשלחו בהמשך לחו"ל. אין כל הגיון לחשוב שרוט הוא זה שעשה את כל הפעולות הנ"ל לטובת של התובע 3 ועל מנת להעביר לו כספים, שעה שהטענה הכללית היא שרוט גנב ממנו כספים.