ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי 2.7 מ' ₪ אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
--- סוף עמוד 174 ---
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה. לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה ולא ניתן לקבל את טענתו שהוא לא ביקש אותה. טענות הבנק בעניין נטילת ההלוואה על ידי לקח מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק. מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 3.11.91, וחויבה בריבית בסכום של 12,519.18 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 142,519.18 ₪ (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 43). כפי שעולה מדפי החשבון, הלוואה זו נלקחה מספר ימים לאחר שנפרעה לחשבון הלוואה קודמת בסכום של 130,000 ₪ (144,300 ₪ כולל ריבית – עמ' 38 בנספח 11 לתצהיר שפרבר).
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
כה. הלוואה מיום 3.6.91 בסכום 150,000 ₪. ריבית שחויבה 13,463.01 ₪.
לקח: ההלוואה נחתמה ע"י לקח (הסכם - נספח 76 ב' לתצהיר שפרבר). קיימת ההכחשה הכללית של לקח שלא ביקש את ההלוואות מהבנק.
הבנק: לקח אישר שהסכם ההלוואה חתום על ידו (עמ' 647 שו' 14-5). ניתן לראות בדפי החשבון שלאחר העמדת ההלוואה בוצעו משיכות טלר בחשבון. לקח טען שאינו זוכר למה לקח את ההלוואה (עמ' 648 שו' 18-15). הכספים שנמשכו שימשו לרכישת מט"ח והופקדו במזומן בחשבון התובע 3. (עמ' 55 בתצהיר שפרבר). לכן מדובר בהלוואה שלקח לקח לצרכיו. כמו כן שימשו כספי ההלוואות לרכישת ני"ע שלתובעים אין טענה בעניינן.
ללקח לא היתה מצוקת אשראי בעת לקיחת ההלוואה, שכן באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי 3.2 מ' ₪ אך לקח העדיף לקחת את ההלוואה ולא לפרוע את ההלוואה הקודמת באמצעות מכירת ני"ע.
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על מסמכי ההלוואה. בחקירתו אמר לקח שהלוואה זו איננה מזויפת (עמ' 647, שו' 9-5). משכך, לקח הוא שביקש וקיבל את ההלוואה כפי המופיע במסמכי הבנק. טענות הבנק בעניין נטילת ההלוואה וביצוע פעולות משיכת כספים ורכישת ניירות ערך בסמוך למועד קבלת ההלוואה על ידי לקח גם מגובות במסמכים כנטען על ידי הבנק (דף חשבון נספח 11 עמ' 39 בתצהיר שפרבר). מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 2.12.91, וחויבה בריבית בסכום של 13,463.01 ₪ (סה"כ
--- סוף עמוד 175 ---