חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
מג. הלוואה מיום 4.3.93 (ערך) בסכום 250,000 ₪. הריבית שחויבה 9,375 ₪.
לקח: ההלוואה נחתמה ע"י לקח (נספח 94 ב' לתצהיר שפרבר). על פי חו"ד חגג הבקשה למתן אשראי מזויפת (חו"ד חגג מיום 4.12.08 עמ' 3, 6 ונספח יא' לחוות הדעת).
הבנק: לקח טען לגבי הלוואה זו כי היא "חשודה", "חלקים מזויפים כנראה חלקים לא" (עמ' 634 שו' 23-17) – לטענתו החתימה על בקשת ההלוואה מזויפת אך החתימה על הסכם ההלוואה לא מזויפת (עמ' 634 שו' 26-25; עמ' 635 שו' 8-6). לאור העובדה שלקח טען כל הזמן שהוא רוצה לראות את הסכמי ההלוואה, נראה שחתימתו על הסכם ההלוואה מדברת בעד עצמה. לקח לא סיפק הסבר כיצד יתכן שהוא חתום על הסכם ההלוואה אבל לא על בקשת ההלוואה. לפיכך לא הורם הנטל להוכיח כי מדובר בהלוואה שלא ניטלה על ידו.
הכרעה: לקח הודה שהוא חתם על הסכם ההלוואה. גם אם לקח טוען שהבקשה מזויפת, הוא מודה שההלוואה עצמה אינה מזויפת (עמ' 634 שו' 26-25). לאור כך שלקח הודה שהוא חתם על הסכם ההלוואה ושהיא לא מזויפת, יש לראותו כמי שביקש את ההלוואה, גם אם לא הוא חתם על הבקשה. מדפי החשבון נראה כי הלוואה זו נפרעה בתאריך 16.6.93, וחויבה ככל הנראה בריביות בסכום כולל של 13,413.85 ₪ (בתאריך זה מופיעים 4 חיובים באותו מס' אסמכתא של ההלוואה תחת הכותרת "ידני הלואה", כולל סכום הקרן. לא ניתן הסבר למילים "ידני הלואה") (נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 69).
--- סוף עמוד 194 ---
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, אפוא, כדין והבנק אינו חייב להחזירה.
גם טענת הבנק בדבר העדר מצוקה של לקח במועד קבלת ההלוואה, מתקבלת, לאור כך שעל פי מסמכי הבנק שצורפו לתצהיר שפרבר (נספח 94(א)) תיק ני"ע של לקח היה באותו מועד בשווי של כ- 8.8 מליון ₪, בעוד יתרת החוב שלו הייתה בסכום של כ- 3.86 מליון ₪ בלבד.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
מד. הלוואה מיום 24.3.93 (צ"ל 23.3) (ערך 21.3) בסכום 320,000 ₪. הריבית שחויבה 12,000 ₪.
לקח: על פי חו"ד חגג מדובר בהלוואה מזויפת (חו"ד חגג מיום 4.12.08 עמ' 2, 4, 5 ונספחים א-1, א-1-א, א-3(1). התובעים מפנים בהקשר זה גם לעדות שפרבר בעמ' 1658.
הבנק: לקח טוען שעל פי חו"ד חגג מסמכי ההלוואה אינם חתומים על ידי לקח, אולם כספי הלוואה זו כיסו יתרת חובה שמקורה במשיכת סך של 445,000 ₪ שלתובעים אין טענה בעניינה. לפיכך לא מדובר בהלוואה שנלקחה על מנת שכספיה ימשכו על ידי רוט אלא בהלוואה ששימשה לצרכי לקח. ההלוואה גולגלה בהלוואה שהועמדה ב- 21.3.94 שלקח לא טען בדיון שהיא לא חתומה על ידו ולפיכך הוא היה מודע להלוואה ורצה אותה.