חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, על כן, כדין.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
מט. הלוואה מיום 7.1.97 בסכום 170,095 ₪. הריבית שחויבה 7,213.9 ₪.
לקח: לא קיבלנו את הסכם ההלוואה ולא את הבקשה להלוואה.
הבנק: לקח לא טען בדיון שמדובר בהלוואה שהוא לא לקח. הלוואה זו שימשה למיחזור חלקי של ההלוואה מיום 7.10.96.
הכרעה: מדפי החשבון עולה שהלוואה זו נלקחה בחשבון בתאריך 7.1.97 (ערך). ההלוואה נפרעה בתשלומים, כשהאחרון והמרכזי בסכום של 172,464.21 ₪ היה בתאריך 7.4.97(נספח 11 בתצהיר שפרבר, עמ' 95-93). עוד רואים בדף החשבון כי באותו תאריך (ערך) שבו נלקחה ההלוואה נפרע בחשבון סכום של 170,095 ₪ בגין ההלוואה הקודמת (שם, בעמ' 93). כספי ההלוואה שימשו, אפוא, לצרכיו של לקח.
חיוב חשבון לקח בריבית האמורה היה, על כן, כדין.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
חשבון 410110 (חשבון עו"ש של התובע 2 )
--- סוף עמוד 199 ---
נ. הלוואה מיום 5.11.93 (ערך 4.11.93) בסכום 1,500,000 ₪. ריבית שחויבה 133,890.41 ₪.
לקח: הבקשה נחתמה על ידי לקח (מוצג נ/21). ההלוואה מזויפת. גם בחו"ד חגג נקבע כי מדובר בהלוואה מזויפת (חו"ד חגג מיום 4.12.08 עמ' 2, 5, ונספח א-4 לחוות הדעת). לקח מפנה גם לעדות גב' פינטו במשטרה המאשרת שלקח לא חתם בפניה על ההלוואה ולעדות לקח בדיון וכן במשטרה (פרוט’, עמ' 600-599, מוצג נ/17 עמ' 1 שו' 17-14). לטענת לקח, בדיון שנערך ביום 23.12.09 הוצגה בפניו בקשה למתן הלוואה ע"ס 1,500,000 ₪ (מוצג נ/20) והוא הצהיר כי מדובר בחתימתו, אולם אין בעובדה זו כדי לפגוע בעצם זיופה של ההלוואה.
הבנק: בקשת האשראי והסכם ההלוואה הועברו ללקח והוגשו גם לבית המשפט (הבקשה - נ/22, ההסכם – נספח 101 ב' לשפרבר). לקח טען שהוא אינו חתום על ההלוואה, אולם הוא אישר שהוא חתום על הבקשה להלוואה (עמ' 598 שו' 18-16), וכי על פיה הוא ביקש להעמיד לו את ההלוואה (עמ' 599 שו' 10-8). כספי ההלוואה התקבלו בחשבון (עמ' 599 שו' 22-17) ולכן יש לקבוע כי לקח לא הרים את הנטל להוכיח שמדובר בהלוואה שלא הוא לקח. במהלך הדיון טען לקח כי בכל זאת מגיעה לו ריבית על ההלוואה, כנראה בהתבסס על הטענה שההלוואה נלקחה ממצוקה כספית. מדובר בהרחבת חזית שכן לגבי הלוואה זו נטען בכתבי הטענות כי היא מזויפת. בכל מקרה, לא הוכח שההלוואה נלקחה ממצוקה כספית שמקורה בפעולות לא תקינות. כספי ההלוואה כיסו יתרת חוב בעיקר מרכישות ני"ע שלתובעים אין טענה בעניינן ומרכישת מט"ח שלתובעים אין טענה בעניינה, ששימשה לרכישות של ני"ע פרפומניה ופרלוקס. באותו מועד היו בחשבון ני"ע בשווי של כ- 3.2 מליון ₪, כך שלקח יכול היה למכור ני"ע ולא לקחת הלוואה. קיים כפל תביעה שכן אותה הלוואה נתבעת גם כהלוואה מזויפת בסע' 6.24 בכתב התביעה.