הכרעה: לקח הודה שהוא חתום על הבקשה להלוואה (עמ' 598 שו' 12-11, 18-15). זאת, למרות שטען באותה נשימה שחתימתו זו מזוייפת, אולם חזר והסכים שזו חתימתו והיא נכונה (שם). עם זאת, טען שההלוואה מזויפת. לקח אישר שסכום ההלוואה התקבל בחשבון (עמ' 599 שו' 20-17). מדפי החשבון עולה שההלוואה נפרעה בתאריך 4.11.94 וחויבה בריבית בסכום כולל של 199,713.69 ₪ (סה"כ הסכום שנפרע היה 1,699,713.69 ₪ (נספח 12
--- סוף עמוד 200 ---
בתצהיר שפרבר, עמ' עמ' 15). גם בבקשת ההלוואה שעליה חתם לקח (נ/22) נכתב במפורש שמטרתה היא רכישת ני"ע. ההלוואה שימשה לצרכי התובעים, כשבמקביל למועד לקיחתה היה החשבון ביתרת חוב שנבעה מרכישות ני"ע ורכישת מט"ח כמפורט על ידי הבנק ובדפי החשבון שהגיש בהם מצויינים סכומי המשיכות (נספח 13 עמ' 5, 6).
משהודה לקח שבקשת ההלוואה נחתמה על ידו וההלוואה אכן התקבלה בחשבון התובעים וראינו כי הם גם השתמשו בסכום זה לצרכיהם, חוייבו התובעים כדין בריבית בגין ההלוואה.
יצויין כי בסמוך למועד לקיחת ההלוואה היה סך ההתחייבויות בחשבון בסכום של 1,465,000 ₪, כשבאותו זמן היו בחשבון ני"ע בשווי של 3,184,894 ₪, כך שההלוואה לא נלקחה על ידי לקח בשל מצוקת אשראי (דוח אובליגו מיום 29.10.93 נספח 101(א) לתצהיר שפרבר).
כמו כן, לקח אישר בחקירתו שבשנת 93 היה בחשבונו בבנק הפועלים סכום של 10 מליון ₪. בנקודות השיא היה אף סכום של 25 – 30 מליון ₪ (עמ' 641, שו' 17-13, 27-24; עמ' 642, שו' 4-1). גם מבחינה זו אי אפשר לקבל את טענת לקח שההלואות שנלקחו על ידו בבנק הנתבע נלקחו בשל מצוקת אשראי שהייתה לו.
תביעת לקח בסעיף זה נדחית.
נא. הלוואה מיום 4.11.94 בסכום 1,500,000 ₪. הריבית שחויבה 133,890.41 ₪.
לקח: הבקשה וההלוואה נחתמו על ידי לקח (מוצג נ/29 ונספח 102 ב' לתצהיר שפרבר (הבנק: נספח 106(ב) לשפרבר)). עם זאת, קיימת ההכחשה הכללית של לקח וטענתו שלקח את ההלוואות בשל מצוקת אשראי.
הבנק: לקח טען שהוא לקח את ההלוואה כדי שיהיה לו כסף בגלל גניבות שהיו קודם (עמ' 638 שו' 18-17). בבקשת האשראי שלקח אישר חתימתו עליה (עמ' 639 שו' 13-1) נאמר שמטרתה מיחזור הלוואה בני"ע. הלוואה זו הייתה גלגול של ההלוואה מיום 4.11.93 שכאמור לקח טוען שהוא לא לקח אך אישר את חתימתו על בקשת ההלוואה. כשלקח לקח את ההלוואה הוא ידע שהיא מיחזור של ההלוואה משנה קודמת (עמ' 640 שו' 8-1). לפיכך הוא