בהודעה שמסר רוט במשטרה בתאריך 26.5.02 (נספח 1 בחו"ד יריב ת/8), נשאל רוט לגבי הלוואה זו, ואמר:
"ש. האם במהלך אותה תקופה ביצעת הלוואות על שמו של ד"ר לקח ללא ידיעתו וללא הסכמתו ומדוע?
ת. למיטב זכרוני, אני חושב שרק לקראת סוף התקופה ב- 99 לפני שנתפסתי במעללי ביצעתי הלוואה על שמו של ד"ר לקח, למיטב זכרוני אני החתמתי אותו על ההלוואה תוך יצירת הרושם שמדובר במשהו אחר הקשור לפעילותו העסקית בבנק.
ש. אני מצג לך טופס הלוואה על סך 550,000 דולר שמסומן א.ד.1. מ- 10.10.01, הלוואה שבוצעה ב- 11.1.99, האם זוהי ההלוואה שנטלת ללא ידיעתו של ד"ר לקח?
ת. כן.
ש. לשם מה נטלת הלוואה לחשבונו של ד"ר לקח?
ת. עקב העברות שביצעתי בחשבונו, נטצר מצב שהייתי צריך לדאוג למזומנים בחשבונו וביצעתי זאת באמצעות ההלוואה" (שם, גליון 4, שו' 103-91).
בהבדל מההלוואות הקודמות שנטענו, בהלוואה זו הודה רוט בכתב האישום, וכן בהודעתו במשטרה, כי ההלוואה נלקחה על ידו ללא ידיעתו והסכמתו של לקח. אף שסכום ההלוואה נכנס לחשבונו של לקח וכיסה יתרות חובה, בין אם יתרת חובה הנובעת מפרעון הלוואה קודמת, כגרסת הבנק, בין על מנת לכסות העברות שביצע רוט בחשבונו של לקח, כפי שאמר רוט, ברור שלקח לא היה מעורב כלל בלקיחת ההלוואה. גם אם כספי ההלוואה כיסו יתרת חובה שנוצרה באותו זמן בעקבות הלוואה קודמת, אין הדבר עומד בסתירה לדבריו של רוט שכוונתו הייתה לכסות העברות שבוצעו על ידו. כך או כך,
--- סוף עמוד 214 ---
ההלוואה נלקחה, כאמור, ללא ידיעתו וללא הסכמתו של לקח. משכך, איני מוצא שיש מקום לחייבו בריבית על הלוואה כזו, ובכל תשלום אחר שחוייב בו בגין הלוואה זו, דהיינו עמלות, דמי ניהול, דמי אשראי וביול הסכם ההלוואה.
לאור האמור, תביעת לקח בסעיף זה, לגבי הריבית, מתקבלת, לרבות כל התשלומים הנלווים שלקח חוייב בהם בגין הלוואה זו (למעט קרן ההלוואה), כאמור.
סב. הלוואה מיום 16.3.93 בחשבון 405001 בסכום 150,000 $. הריבית שחויבה 10,265.63 $ (קרן).
סג. הלוואה מיום 25.3.93 בחשבון 405001 בסכום 100,000 $ הריבית שחויבה 6,843.75 $ (קרן).
לקח: לא קיבלנו הסכמי ההלוואות, לא קיבלנו בקשות ההלוואה, ולא קיבלנו דו"חות סילוקין. מדובר בהלוואות מזויפות שנלקחו על מנת לכסות על גניבות במשיכות פנימיות בשנת 1992. כשלון הבנק בהמצאת המסמכים פועל לרעת הבנק, ויש לקבל את טענת לקח שהוא לא ביקש ולא חתם על כל מסמך הקשור להלוואות אלו. עד היום לא מסר הבנק לתובעים דפי חשבון במט"ח לתקופה שבין יולי 91 עד 8.3.92, ובין 9.10.92 ועד 6.3.93. העובדה שהבנק לא מסר את מסמכי ההלוואות ואת דפי החשבון החסרים מלמדת שקיים חשש כבד שבאותם תאריכים חסרים נגנבו והועברו הסכומים האלה לחשבונות אחרים, כפי שנעשה במקרים אחרים. אין כל חשיבות לכך שכספים אלה הוכנסו בחודש מרץ 92 לחשבון כאשר אין כל בטחון שהם לא נגנבו בזמני בהם הבנק מעלים את דפי החשבון. לכן, יש לזכות את התובעים במלוא הסכומים נושא ההלוואות (קרן ההלוואה והריביות בגינן). לחלופין, יש לחייב את הנתבעים רק בעלות ההלוואות. (לעניין החישובים מפנים התובעים לטבלה 9 לקובץ החישובים שצורף כנספח לתצהירו של לקח בחוברת הקרויה "נספחים רוט משטרה חישובים").