--- סוף עמוד 212 ---
מנוע מלטעון כיום נגד הטענה המוכחת בדבר זיוף הלוואה זו. לקח תובע ביטול ההלוואה, זיכוי חשבונות התובעים בשווי ההלוואה והשבת כל הכספים שנגבו בגינה (סעיף 2 בכתב התביעה).
הבנק: ההלוואה ע"ס 795,000 $ נפרעה בחשבון במאי 1998. למרות שגם לשיטת לקח ההלוואה הנ"ל נלקחה על ידו, היא לא נפרעה בחשבון והחשבון נותר ביתרת חובה שצברה ריבית. רק בחודש ינואר 1999 כוסתה יתרת החובה במט"ח שהיתה באותה עת בחשבון, על ידי העמדת הלוואה בסך 550,000 $ שהתובעים טוענים שלא נלקחה על ידי לקח. כספי ההלוואה נכנסו לחשבון ולא הוצאו ממנו (הם כיסו יתרת חובה) כך שהתובעים ודאי לא זכאים לקרן ההלוואה. טענת התובעים שנגנבו 550,000 $ לאחר שנלקחה ההלוואה נטענה ללא כל בסיס.
לגבי הריבית – אין חולק שריבית על הלוואה נמוכה מריבית חובה. אלמלא העמדת ההלוואה היה ממשיך החשבון לעמוד ביתרת חובה, כך שהיה הגיון כלכלי בלקיחת ההלוואה והעמדת ההלוואה לא גרמה נזק אלא להיפך. לכן התובעים לא זכאים להחזר ריבית בגין הלוואה זו. קיים גם כפל תביעה לגבי שני חיובים הנתבעים בסעיף זה.
הכרעה: על פי דפי החשבון של חשבון זה (001/440354/225) ההלוואה בסך 550,000 $, הועמדה לחשבון ביום 26.1.99 (ערך 11.1.99). ביום זה (יום הערך) היה החשבון ביתרת חובה מזה כחצי שנה בעקבות פרעונה של הלוואה קודמת בסך 795,000 $ שנלקחה ביום 21.5.97 ונפרעה לחשבון ביום 21.5.98 (נספח 18 בתצהיר שפרבר, עמ' 3, עמ' 7). לדברי הבנק ההלוואה נשארה פתוחה ולא כוסתה עד חודש ינואר 99, מועד בו נלקחה ההלוואה הנדונה ע"ס 550,000 $. לקח אישר שההלוואה הקודמת בסכום של 795,000 $ נלקחה על ידו, בשל מצוקת אשראי לטענתו. במועד שההלוואה ע"ס 550,000 $ הועמדה לחשבון, היא אכן כיסתה את יתרת החובה שהייתה בחשבון באותו מועד. עם זאת, הקישור שעושה הבנק בין נטילת ההלוואה ע"ס 550,000 $ ובין פרעון ההלוואה הקודמת ע"ס 795,000 $ איננו ודאי, לאור העובדה שההלוואה נלקחה במועד מאוחר בהרבה מפרעונה של ההלוואה הקודמת ויתרת החובה שנוצרה בחשבון בעקבות כך. נראה שיתרת החובה נוצרה בעקבות פרעון ההלוואה הקודמת, אולם מועד נטילתה המאוחר של ההלוואה הנדונה יש בו לחזק יותר את גרסתו של לקח שהוא לא לקח את ההלואה על מנת לכסות את ההלוואה הקודמת. לכך מצטרפת גם הודאתו של רוט עצמו, כפי שנראה להלן.
--- סוף עמוד 213 ---
רוט הודה במסגרת כתב האישום המתוקן שהוא נטל את ההלוואה בשם לקח "כדי לאפשר את היקף הפעילות העצום בחשבונות לקח" (סעיף 9 בכתב האישום המתוקן - נספח א' לכתב התשובה לכתב ההגנה המתוקן). רוט לא אמר בהודאתו שהוא משך את כספי ההלוואה והעבירם לחשבון המעבר של הבנק או לחשבון של אחרים. להפך, בכתב האישום נאמר שסכום ההלוואה הועבר לחשבון לקח. כפי שראינו, שימשו כספי ההלוואה לכיסוי יתרת חובה בחשבון. הואיל וכך, לקח לא זכאי לקבל את קרן ההלוואה חזרה.