--- סוף עמוד 226 ---
ומה היו מניעיו כשאמר וכתב ללקח את הדברים הנ"ל. רוט לא הוזמן להעיד על ידי איש מהצדדים. כל אשר ניתן לקבוע הוא שלא נמצאו כל תימוכין וכל סימוכין לטענת לקח שהיו בחשבונות 188,500 מניות פרפומניה סגורות כביכול כבטחון, למעט מה שכתב רוט בעניין זה ובו לא ניתן לתת אמון.
לא ניתן לקבל, על כן, את תביעת לקח בסעיף זה.
קבוצה שניה: סך של 1,326,500 $ בגין 265,300 מניות שהתובע נאלץ למכור בחודשים 9/97 – 10/98.
172. טענות לקח: בעקבות גניבות הכספים בהיקף של מליוני ₪ ומט"ח מהחשבונות נאלצו התובעים למכור 265,300 מניות בחשבונות במהלך החודשים ספטמבר 97 עד אוקטובר 98. אלמלא הגניבות, לא היו התובעים מוכרים מניות אלו והיו ממשיכים להחזיק בהן עד חודש ינואר 99 ואז היו מוכרים את המניות לפי שער ממוצע של 8.5 $ למניה ובסה"כ 2,255,050 $. לקח תובע את הסכום הנ"ל בקיזוז הכספים שהתקבלו בפועל ממכירת המניות בשווי משוער של כ- 3.5 $ למניה, ובסה"כ 928,550 $, כך שהנתבעים חייבים בתשלום ההפרש בסכום של 1,326,500 $, כשווים בש"ח ביום 31.1.99.
לקח טוען כי הנתבעים לא הביאו כל ראיות שיש בהן לסתור את טענותיו, מלבד העלאת תמיהה כללית, והבנק לא עשה דבר על מנת לבדוק את הטענות. יש לדחות את טיעוניו של רו"ח בהיר בחוות דעתו המכמת את תביעת לקח בעניין זה בסכום של 767,292.25 $ בלבד, מאחר והיא אינה מתבססת על עובדות אלא על הנחות ומסקנות. (סעיפים 8.9 – 8.10 בכתב התביעה, סעיף 8.10 בתצהיר לקח, סעיף 28.2 בסיכומי לקח).
173. טענות הבנק: לקח טען בדיון שחלק מהמניות נמכרו על ידו וחלק על ידי רוט, ואח"כ אמר שרוב המניות נמכרו על ידי רוט, וכי היו עוד 100,000 מניות שגם הן נעלמו. מדובר בטענות חדשות המהוות הרחבת חזית ועדות כבושה, ובכל מקרה מדובר בטענה סתמית ולא מוכחת. התובעים לא הביאו כל הוכחה שמדובר בפעולות שבוצעו על ידי רוט, לא פרטו אלו מהפעולות בוצעו על ידי רוט כביכול ואלו על ידי התובעים, לא פרטו אלו פעולות בוצעו ממצוקה כספית ואלו לא, ולא פרטו וגם לא הוכיחו למה שימשו הכספים שהתקבלו ממכירת המניות.
אין זה סביר שלקח ביצע פעולות ממצוקה ולא בדק את מקור המצוקה. בכל מקרה, התובעים לא הוכיחו שהייתה יתרת חובה בעת המכירות ולכן לא הוכח שאכן הייתה
--- סוף עמוד 227 ---
מצוקה כספית, ודאי לא הוכיחו שהייתה מצוקה שמקורה בגניבות, שחייבה ביצוע מכירות מניות. הטענה של מכירה ממצוקה לא נטענה כלל במכתב עו"ד מימון ולכן מדובר בטענה שהומצאה לצורך כתב התביעה. התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין המכירות לבין מעשיו הנטענים של רוט. השוואה בין מכירות מניות פרפומניה שבוצעו בתקופה זו לבין המשיכות הנטענות להיות לא תקינות מראה שאין קשר בין השניים (סע' 402 ונספח 117 בתצהיר שפרבר). כמו כן, בתקופות הקודמות לספטמבר 1997 מכרו התובעים מניות פרפומניה בשערים לא פחות נמוכים משערים בהם נמכרו המניות בתקופה האמורה, דבר שמשמיט את הקרקע תחת הטענה שהתובעים נאלצו למכור את המניות בשל מצוקה. טענת המכירה ממצוקה נטענת על ידי התובעים לגבי פעולות שונות – לגבי מניות ניסקו ולקיחת הלוואות, ובכל פעם נטענת המצוקה לגבי זמנים אחרים. טענת המצוקה גם אינה עולה בקנה אחד עם העובדה שבאותה תקופה בדיוק נרכשו בחשבונות התובעים מניות אחרות כמו ניסקו, כאשר אין לתובעים כל טענה בקשר לרכישות אלו. כמו כן, באותה תקופה לקח רכש מניות בחשבונותיו בבנק הפועלים (נ/48 3-1 ו- נ/49 4-1).