שנית, הנחת התובעים שהיו מחכים עד ינואר 1999 ואז מוכרים את המניות במחיר שיא היא בגדר חוכמה שבדיעבד ומנוגדת להתנהלות התובעים שבפועל מכרו מניות עוד קודם לכן במחיר נמוך בהרבה. אין כל בסיס לטענה שמחיר המכירה הממוצע בחודש ינואר 1999 היה 8.5 דולר למניה והתובעים לא הביאו כל אסמכתא לכך. כשלקח נשאל על מה הוא מסתמך בעניין זה ענה "על סמך זה שאני חושב ככה" (עמ' 749 שו' 4). התובעים טוענים בסיכומיהם כי מדובר במחיר ממוצע בבורסה בת"א (כשמדובר במניה נסחרת בארה"ב) אולם הדבר לא הוכח. התובעים אף לא הצליחו למכור במחיר ממוצע כזה – בפועל היה מחיר המכירה הממוצע של מניות פרפומניה על ידי לקח בחודש זה 6.88 דולר בלבד. התובעים גם לא הביאו כל ביסוס לכך שניתן היה למכור כמות כה גדולה של מניות בחודש ינואר 99 במחיר הנטען ולא בדקו אם מחזורי המניה היו מאפשרים זאת. בהיר ערך שני חישובים אלטרנטיביים – אחד, כי
--- סוף עמוד 225 ---
היו מוכרים את המניות בין חודש מרץ 97 לחודש ינואר 99 ולפיו לא נגרם לתובעים כל נזק, והשני, כי היו מוכרים את המניות בחודש ינואר 99 לפי המחיר הממוצע שחושב על ידו ולפיו היה נגרם להם נזק בסכום של כ- 463,792 דולר. לפי כל חישוביו של המומחה בהיר, הנזק שנגרם נמוך בהרבה מזה שנתבע. בהיר קבע כי לפי הבנתו המקצועית החישוב הנכון ביותר הוא החישוב לפיו המניות היו נמכרות בין מרץ 97 לינואר 99 ולפיו לא נגרם לתובעים כל נזק. חוות דעתו של בהיר לא נסתרה שכן התובעים לא הביאו חוות דעת מומחה סותרת, ולכן יש לדחות את חישובי הנזק של התובעים ולקבל את חישוביו של בהיר.
171. הכרעה: בדף פירוט שווי תיק ני"ע מיום 25.3.97 מופיע כי לתובעים היו באותו מועד מניות פרפומניה ע.נ. 85,800 בחשבון התובע 2, ומניות פרפומניה ע.נ. 148,200 בחשבון התובע 3. בדף פירוט שווי תיק ני"ע מיום 11.4.97 מופיע כי לתובעים היו באותו מועד מניות פרפומניה ע.נ. 92,300 בחשבון התובע 2, ומניות פרפומניה ע.נ. 20,000 ו- 130,200 בחשבון התובע 3 (נספחים כ, כב בכתב התביעה). הסכום של 188,500 מניות פרפומניה שרוט כתב ללקח בכתב ידו בתאריכים אלו, על פי תצהירו של לקח, אינו מופיע בדפי הבנק המודפסים. אין כל ראיה שהיו בבנק באותו זמן 188,500 מניות פרפומניה (סגורים) כבטחון לאשראי במי מהחשבונות. הראיה היחידה שלקח מסתמך עליה בעניין זה היא המסמכים שרוט כתב בכתב ידו, שבהם הוא ציין סכום זה. מול כתיבתו הנ"ל של רוט ללקח, קיימים מסמכי הבנק מאותו זמן המשקפים את מצב חשבון ניירות הערך של לקח, שנשמרו על ידי לקח בזמן אמת והוגשו על ידו במצורף לכתב התביעה, ובהם לא מופיע, כאמור, סכום זה. אין חולק שרוט רימה באופן כללי את לקח וגנב מחשבונותיו כספים רבים. אין גם חולק שרוט הוא זה שכתב בכתב ידו את הסכומים המופיעים במסמכים שבכתב (חו"ד חגג). לפי מדובר אכן במניות פרפומניה, ואולם דף ניירות הערך של חשבונות לקח מראה שלא היה בחשבונות באותו זמן הסכום של 188,500 מניות שרוט כתב כאילו הם ישנם בחשבון 421023. לא נמצא גם חשבון כזה. לקח גם לא הסביר מדוע חשב בתאריך 25.3.97 כי צריכות להימצא בחשבונות מספר גבוה יותר של מניות, או מה היה אמור להיות מספרן. ונציין שוב כי בידי לקח היו מסמכים של הבנק שפרטו את הרכב תיק ניירות הערך שלו באותה תקופה. בהעדר כל ראיה, מכל סוג שהוא, לקיומם של 188,500 מניות פרפומניה בחשבונו של לקח, לרבות רכישתם או מכירתם, כשגם תמלילי חדר המבצעים של הבנק הינם מחודש ינואר 99 ולא מהתקופה הרלוונטית לענייננו, שהיא מרץ-אפריל 97, אי אפשר לקבל כעובדה את קיומם רק משום שרוט אמר ללקח שישנן מניות כאלה ואף כתב לו את מספרן על גבי מסמכי הבנק. כאמור, רוט היה שקרן ואין מנוס מלקבוע שהוא רימה את לקח גם בעניין קיומן של 188,500 מניות בחשבונות. אין אנו יודעים מה היו כוונותיו ומחשבותיו של רוט באותו זמן