מעדותו של לקח עלה גם שלקח ידע באותו מועד שחסרות מניות וקיווה שרוט יתבלבל ויתפס. תשובתו של לקח, שלא שאל את רוט מי נתן לו רשות להוציא מניות מהחשבונות משום שהיה עסוק במשפט זאדה לא מצדיקה את התנהגותו ואת העובדה שהמשיך לשמור את חשדותיו לעצמו. אם לקח היה פועל כלקוח סביר והיה פונה לבנק כשחשד ברוט, בחודש מרץ 1997, כל הפרשה הייתה מתגלה וחלק ניכר מנזקם הנטען של התובעים היה נמנע.
טענת לקח שהתנהגות הבנק מנעה האפשרות לברר היכן מוחזקות המניות שנמכרו היא טענה סתמית וחסרת שחר, שכן התובעים הם היחידים שפעלו במניה זו.
מעדותו של לקח עולה כי בחודש אפריל 1997 נודע לו על חסרונן של 188,500 מניות פרפומניה שהיו אמורות להיות בחשבונות, ונטען שנמכרו עובר למועד זה. לקח מנוע מלהעלות את הטענה כיוון שהוא לקח תדפיסי הרכב תיק ני"ע כל מספר שבועות, ולפיכך ידע ולמצער היה עליו לדעת על חסרונן של המניות עוד קודם לכן. לכל הפחות יש לקבוע כי חלה רשלנות תורת והפרת חובת הקטנת הנזק. כיוון שלשיטת התובעים
--- סוף עמוד 224 ---
רוט המשיך במעשיו הלא תקינים עת רכש מניות פרפומניה בחודש ינואר 99 יש לקבוע השתק ולמצער רשלנות תורמת גם לגבי טענה זו, שכן לא יכולה להיות מחלוקת שהיה על לקח להתלונן עת גילה לשיטתו את החוסר במניות, ואז היו פעולות אלה נמנעות. כמו כן חלה התיישנות, ככל שהמכירות הנטענות בוצעו לפני דצמבר 94.
הטענה שהתובעים לא ידעו על הפעולות גם אינה מתיישבת עם העובדה שחברת פרפומניה היא חברה שמשפחת לקח בעלת עניין בה: איליה לקח, בנו של התובע 2 ואחיו של התובע 3, היה בעל המניות הגדול בחברה ושימש בתפקידים בכירים בה, והתובע 3 משמש כדירקטור מאז 1999. הוכח שהתובעים היו היחידים שפעלו במניה בבנק המזרחי, וכי משפחת לקח הייתה גם בעלת עניין בחברת פרלוקס (לרבות נושאי משרה ובעלי מניות עיקריים) ושהיו קשרים עסקיים הדוקים בין החברות. התובעים 2 ו- 3 ניהלו בחשבונותיהם פעילות מסחר ענפה במניות פרפומניה ופרלוקס, וכבעלי עניין היו התובעים חייבים לדעת על הפעילות במניה בחשבונותיהם ולדווח עליה לרשות ני"ע בארה"ב.
לגבי הנזק – הבנק טוען כי יש לדחות את חישוב הנזק שבוצע על ידי התובעים ולקבוע כי הנזק הוא כפי שנקבע בחו"ד בהיר:
ראשית, אין כל הוכחה כי המניות החסרות, כביכול, נרכשו אי פעם לחשבונות. יתכן שהתובעים נתנו הוראות לרכוש מניות שלא בוצעו ולכן נוצר אותו חוסר נטען. לקח נשאל על כך והשיב שזה יכול להיות (עמ' 738 שו' 9). במקרה כזה לא נגרם נזק אלא אפילו נמנע נזק, שכן מחיר המכירה הממוצע נמוך ממחיר הרכישה הממוצע. התובעים לא ביססו את טענתם שיש לדחות את החישוב שנעשה על ידי בהיר, ולא בכדי, שכן אין כל הוכחה שהמניות אכן נרכשו.