בהיר מסביר בחוות דעתו כי ריבית הזכות נמוכה מריבית בנק ישראל עקב החובה של הבנקים להפקיד ללא ריבית חלק מפקדונות הציבור בבנק ישראל. ריבית הפח"ק (פקדון יומי נושא ריבית) נמוכה מריבית המקובלת על פק"מ (פקדון לזמן קצוב של שבוע ומעלה) בעיקר עקב החובה להפקיד נתח גבוה יותר מסכום הפיקדון ללא ריבית בבנק ישראל.
בהיר כותב כי מכתב התביעה עולה שרוב הפקדונות לטווח קצר שביצעו התובעים היו מסוג פח"ק. התובעים מיעטו להשקיע בפקדון פק"מ. בחודשים מרץ עד אפריל
--- סוף עמוד 287 ---
98 הופקדו על ידי התובעים שני פקדונות פק"מ, האחד בסכום של 2.235 מליון ₪ ל- 7 ימים והשני בסכום של 1.92 מליון ₪ ל- 28 ימים. שיעור הריבית על הפקדון הראשון היה 12% ועל הפיקדון השני 11.66%, שהם 0.5% עד 0.54%, בהתאמה, פחות מריבית בנק ישראל באותו מועד, או 2% עד 2.04%, בהתאמה, פחות מריבית הפריים. מכאן, מעריך בהיר, כי אם לקח היה מפקיד באופן סביר בפקדונות, ובהנחה שהיקף הפעילות הגדול בבנק היה נשמר, לקח היה זוכה לאורך זמן לקבל שיעור ריבית זכות ברמה הנופלת בכ- 0.5% מריבית בנק ישראל (משמע ריבית השווה לפריים פחות 2%). בהתאם לאמור לעיל ביצע בהיר את חישוב הריבית על הסכומים המגיעים, לטענת הבנק, ללקח, בשתי שיטות חישוב שונות. האחת לפי ריבית הזכות של לקח, דהיינו ריבית בנק ישראל מינוס 0.5%, והשניה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. (עמ' 79-77 בחו"ד בהיר).
כמו כן, בכתב התביעה נתבעים ממילא כל חיובי ריבית החובה בהם חויבו החשבונות.
להבדיל מלקח, שהתבסס בצורה לא נכונה על נתונים כלליים מבנק ישראל, בהיר בדק, כאמור, את ריבית הזכות בה זוכו בפועל החשבונות של לקח על פקדונות, והיא הייתה בשיעור ריבית זכות של פריים מינוס 2%, ולדעתו מדובר בריבית זכות גבוהה.
בהיר אמר שהוא ערך את חישוביו באותו אופן שבו ערך יריב את חישוביו, קרי, במקרה של חיובים במט"ח - המרתו לש"ח.
הפניותיו של לקח לעדות שפרבר אינן רלוונטיות, שכן שפרבר הצהיר שהוא לא ערך את חישובי הריבית. חקירת שפרבר בעניין זה הייתה ניסיון לא נאות לכפר על העובדה שלקח לא הביא חוות דעת של מומחה חשבונאי.
טענת לקח שבהיר שגה כי ביצע חישוב לפי ריבית פריים רגילה ולא ריבית דריבית, לא הוכחה. לא הוכח גם שבחישובי ריבית דריבית של ריבית זכות יש לצרף את הריבית של כל רבעון או כל חודש, ולא כל שנה. לקח לא חקר את בהיר כלל על האופן שבו ערך את חישוביו, ואלה לא נסתרו.