הבנק טוען לחילופין, כי יש לשערך את הסכומים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, שהוא חישוב המקובל במשק, כפי שקבע בהיר. בית המשפט העליון קבע בפסק הדין בע"א 1020/06 הניה קרצר נ' בנק לאומי בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו] (13.1.10) כי
--- סוף עמוד 288 ---
בסוגיה של אופן שערוך סכומים בתביעת לקוח של בנק בגין חיובים בחשבונו, יש לשערך את הסכומים לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה או על פי ריבית תיקונים.
233. הכרעה: בנושא שערוך הסכומים שנגנבו מלקח אין דעתי כדעת לקח, ואיני מקבל את חישובי המומחה מטעמו. לקח אינו זכאי לריבית של פריים+ 3.5% על הסכומים שנלקחו מחשבונו. ללקח אין הסכם עם הבנק לגבי שיעור הריבית שבהם יזוכו הסכומים המוחזרים לו. לקח איננו בנק. בנק רשאי לחייב את לקוחותיו בשיעורי ריבית, זכות או חובה, בהתאם ועל פי הסכמים שיש לו עימם, מה שאין כן לקח. ככל שנגבו מלקח ריביות חובה בשל יתרות חובה שנבעו ממעשיו של רוט, יזוכה לקח בסכומי הריבית שחוייב בהם בעקבות כך. לקח לא היה זכאי לקבל על כספיו ריבית בשיעור שהוא דורש כיום, המתבססת על ריבית חובה ממוצעת שבנקים חייבו לקוחות שהיו ביתרות חובה בתקופות הרלוונטיות לכתב התביעה, ואין סיבה להעניק לו ריבית כזו עתה. גם אין בכך העמדתו באותו מצב שבו היה אלמלא המעילות בחשבונותיו. כך גם נפסק בע"א 7085/98 סריגי ציביאק בע"מ (בפירוק) נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נו(6) 493 (2002):
"פעולת שחזור חשבונו של לקוח נדרשת על מנת להשיב את מצב החשבון לקדמותו, היינו בעקבות פסק דינו של בית המשפט אשר קיבל את טענות הלקוח, כולן או מקצתן, נדרש הבנק להחזיר לחשבון כספים שנגבו בטעות, וריבית שנגבתה שלא כדין עקב חריגה ממסגרת האשראי וכיוצא באלה עניינים. אלא שפעולת השחזור אינה מפצה את הלקוח על הנזק שנגרם לו עקב חוסר יכולתו לעשות שימוש בכספים שהיו אמורים לעמוד לרשותו ללא אותן שגיאות...
אין מקום לפנות לפתרון שבית המשפט המחוזי עשה בו שימוש במקרה הנוכחי. כוונתי לכך שהיעד שהצבנו בפתח הדיון היה למצוא את הדרך הנכונה להשיב את מצבו של הלקוח לקדמותו, אך לא מעבר לכך, והרי הריבית שבית המשפט המחוזי הציע לעשות בה שימוש אינה מסתפקת בהחזרתו של מצב הלקוח לקדמותו, אלא משפרת אותו מעבר לכך, הואיל והיא מעניקה לו ריבית שלעולם לא היה זוכה בה, מאחר שריבית הזכות המשולמת על ידי הבנק קטנה מזו הנגבית בגין יתרות חובה" (שם, עמ' 518 ד, עמ' 519 ה-ו).