בית המשפט העליון מצטט בפסק הדין הנ"ל את ע"א 424/86 נאות מרינה בת-ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פ"ד מג(2) 355 (1989):
--- סוף עמוד 289 ---
"מן המפורסמות, כי חשבון המצוי ביתרת זכות מזוכה בשיעור ריבית נמוך משיעור הריבית בו מחויב החשבון בגין יתרת חובה, ויש לזכור, שבנדון דנן מדובר בשנים 1983- .1985מטעם זה אין יסוד לחישוב הכולל זיכויים הנובעים מריביות זכות ששיעורן זהה לשיעור ריבית החובה. יתר-על-כן, זיכוי חשבון בשיעור הריבית החריגה כמוהו כטענה, כי לקוח ה"חורג" מיתרת הזכות ה"מאושרת" זכאי לריבית זכות בגובה הריבית אותה הוא משלם בשל החריגה מגובה האשראי המאושר. טענה שכזו תמוהה היא, בלשון המעטה, ואין לי אלא להביע תמיהתי על החישוב שצורף." (שם, עמ' 519 ז - 520 ב).
בע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם) [פורסם בנבו] (13.1.10) (להלן: "פרשת קרצר"), אומר כב' השופט גרוניס: "...העקרונות שנקבעו [בפס"ד ציביאק הנ"ל – א.מ.] יפים לכל מקרה של חיוב חשבון על ידי בנק שלא כדין" (שם, סעיף 17).
בפרשת קרצר נקבע עוד כי: "במקרה בו נקבע כי נלקחו מחשבון הבנק כספים שלא כדין, או שהבנק נמנע מלהעביר לחשבון כספים אותם היה עליו להעביר, הצעד הראשון המתחייב הוא שחזור החשבון. זאת, על דרך "הרצה וירטואלית" של הפעולות שהיה על הבנק לבצען לו פעל כדין או הימנעות מלבצע את הפעולות שלא היה מקום לבצען, לפי העניין." (שם).
לאור קביעות בית המשפט העליון לגבי הדרך שבה יש לנהוג, יש לשחזר את חשבונות לקח, ב"הרצה וירטואלית", כך שכל הכספים שנקבע בפסק הדין כי נלקחו מלקח שלא כדין או שחשבונו של לקח חוייב בהם שלא כדין יוחזרו לחשבונות. החשבונות יזוכו בסכומים האמורים, ויבוטלו ריביות החובה שהחשבונות חוייבו בהן שלא כדין. שחזור החשבונות ייעשה מיום ביצוע הפעולה הראשונה על ידי רוט ועד המועד שבו התגלתה המעילה, ולענייננו עד סוף חודש פברואר 99, לרבות חיובים במועד מאוחר יותר שנעשו בגין התקופה שעד סוף פברואר 99. על יתרות זכות שייווצרו בגין כל פעולה כאמור, במסגרת השחזור, יזכה הבנק את לקח בריבית הגבוהה מבין שני סוגי החישובים שעשה בהיר בחוות דעתו, שאני מקבלה. דהיינו, החישוב האחד לפי ריבית זכות בשיעור של פריים מינוס 2%, שהוא שיעור ריבית הזכות הגבוהה ביותר שקיבל לקח בבנק, על פי חו"ד בהיר, ומהווה גם שיעור ריבית זכות גבוה באופן כללי לפי