--- סוף עמוד 290 ---
בהיר, בעוד יריב הציע שיעור ריבית חובה שלא ניתן לקבלו על פי הפסיקה. החישוב השני, ריבית והפרשי הצמדה למדד על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית"). החישוב ייעשה החל מהיום שבו נמשכו או הועברו כספים מחשבונות לקח, או שחשבונות לקח חוייבו בהם, בהתאם לאשר נפסק בפסק דין זה ועד יום הגשת התביעה לראשונה – 20.12.01. ממועד זה ואילך יישאו הכספים שנפסקו ללקח ריבית והפרשי הצמדה על פי חוק פסיקת ריבית עד למועד התשלום בפועל.
לגבי פעולות במניות – אלו לא ייכללו בשחזור, והפיצוי לגביהן יהיה כדלהלן. סכומים שנקבע כי על הבנק להחזיר ללקח כהפרש בין קניה ומכירה של ניירות ערך, ייעשה שערוך של סכום ההפרש שנקבע בפסק הדין, לפי חוק פסיקת ריבית, החל מאמצע התקופה שבין הקניה למכירה, ועד למועד התשלום בפועל ללקח. לגבי מניות שנקבע כי הן נרכשו לא על ידי לקח או כי הן נמכרו לא על ידי לקח, יתחיל השערוך, לפי חוק פסיקת ריבית, מיום הפעולה על פי ערכה של המניה באותו מועד, כפי שנקבע בפסק הדין, ועד מועד התשלום בפועל.
התביעה נגד הנתבע 2 - רוט ז"ל
234. רוט היה מיוצג בכל ההליך, אף שלא נכח בעצמו באף ישיבה מישיבות בית המשפט. רוט הגיש כתב הגנה מטעמו ואף תצהיר עדות ראשית. בהודעה מיום 31.1.10 הודיע בא-כוחו של רוט שהוא מושך את תצהיר עדותו הראשית, בעקבות מצבו הבריאותי "ולאור המלצת רופאיו של הנתבע 2 להימנע מלחץ מיותר העשוי להיגרם לו במסגרת דיון בבית המשפט". בחלק מן הישיבות נכח בא-כוחו של רוט, ובהמשך ביקש בא-כוחו לפטור אותו מהתייצבות כשהוא מתחייב להתעדכן במה שקרה בדיונים שהיו. לאחר סיום הראיות, וכשנקבעו מועדי הגשת הסיכומים, שלח רוט, באופן אישי, הודעה בחתימתו מיום 15.7.10 שבה הוא כתב כי אין באפשרותו להגיש סיכומים ואין באפשרותו לשלם לעורכי דינו את שכר הטירחה הנדרש להכנתם. רוט הודיע כי משרד עוה"ד צברי-יובל אינו מייצג אותו עוד וביקש לשלוח את ההחלטות בתיק לכתובתו. רוט ביקש בהודעתו להדגיש מספר נקודות בהתייחס לתביעה נגדו, כדלהלן:
רוב הטענות אינן נוגעות כלל לעבודתו בבנק; ד"ר לקח ידע על כל הפעולות שבוצעו בחשבונותיו; ד"ר לקח הגיע לבנק מידי יום ולפי הוראותיו בוצעו פעולות בניירות
--- סוף עמוד 291 ---
ערך, זרים וישראליים; ד"ר לקח קיבל תדפיסים מפקידי הבנק במקום שנקרא פקידת דואר וידע הכל; כפי שעלה מהחקירה של מר לקח התברר שהוא היה בעל עניין בחלק מניירות הערך; בהתייחס למניות וקרנות נאמנות שהונפקו לראשונה, ידוע ללקח שבלא הוראה מפורשת שלו לא הייתה מתבצעת רכישת של המניות הללו; לבנק אין כל אינטרס לרכוש מניות שמונפקות לראשונה; בהתייחס לטענת אופציות מעו"ף, גם לבנק וגם ללקח ידועה זהות הפקיד שביצע את הפעולות על פי הוראת ד"ר לקח וזה לא היה רוט; בהתייחס לעמלות, הלוואות, חיובי ריבית, דמי שמירת מניות, הוראות קבע וכיו"ב, ידוע ללקח ולבנק שכל הפעולות האלה לא היו בסמכותו של רוט; לגבי משיכות פנימיות מהחשבון בשקלים ובמט"ח, לרבות העברות יומן, גם לבנק וגם ללקח ידוע שהכספים נשארו בתוך הבנק ולא הלכו לכיסו הפרטי של רוט; בהתייחס לטענה של ההלוואה המזויפת, כספי ההלוואה נכנסו לחשבונו של לקח ולא לכיסו של רוט; חלק ניכר מטענות התביעה התיישן. בסיום ההודעה מבקש רוט מבית המשפט לדחות את התביעה נגדו.