אין גם התאמה בסכומים בשנת 1992. לטענת לקח, בשנה זו נמשכו במזומן סכום כולל של כ- 3,00,000 ₪ מהחשבונות. שווים בש"ח של הסכומים שפורטו על ידי הבנק בתקופה זו שהופקדו במט"ח בחשבונות הוא 1,703,658 $, דהיינו כ- 4,131,200 ₪. אם מקור הכספים שהופקדו במט"ח הוא ממשיכות הכספים שמשך לקח בש"ח, ישנו פער של מעל מליון ₪ בין הכספים שנמשכו לכספים שהופקדו במט"ח ואין להם הסבר.
99. לקח חולק על שער ההמרה שהבנק חישב לפיו את השווי השקלי והדולרי של הסכומים שהופקדו, בטענה שהבנק מתייחס במאוחד לשתי השנים 91 ו- 92, וגם בממוצעים שלא ניתן לבדוק אותם במקום ביחס לכל שנה בנפרד. לקח צרף לסיכומיו דוח המרה של מט"ח לש"ח, תחת הכותרת "חישובים בשערים מצטלבים" (נספח 5 לסיכומי לקח).
100. לקח טוען כי בשנת 1992 בוצעו בחשבונות 3 הלוואות מזויפות בסכום כולל של כ- 1,400,000 ₪, על מנת להסתיר את המשיכות הפנימיות שנעשו בחשבונו שלא כדין באותה שנה. לטענתו, העובדה שהבנק לא המציא לו את מסמכי ההלוואות מחזקת
--- סוף עמוד 52 ---
את טענתו של לקח שהמשיכות במזומן שבוצעו בשנת 92, שגם העתקיהן לא נמסרו לו, שהיו מזויפות.
101. לטענת לקח, טענת הבנק שההלוואות ניתנו ללקח לצורך משיכת הכספים על ידו במזומן, הינה תיאוריה שלבנק אין כל תימוכין לגביה, והבנק אינו יכול לשלול את האפשרות ההפוכה, שרוט, אשר הורשע בדין, הוא זה שניצל את הפקדות הכספים בחשבון וגנב את חלקם.
דיון והכרעה לגבי השנים 92-91
102. כפי שאנו רואים, גם לגבי השנים 91 ו- 92 מעלים שני הצדדים הנחות, הערכות והשערות. בהיעדר מסמכים לגבי כל הפעולות הנטענות בשנים אלו, אין לאף צד ראיה מי ביצע את הפעולות בכל הנוגע לכספים שלקח טוען שנגנבו מהחשבונות. כפי שקבענו, הבנק לא היה חייב בשמירת מסמכים בגין תקופה שמעבר ל- 7 שנים מיום שהתגלתה המעילה.
בכל הנוגע לשנת 1991, אין לזקוף את היעדר המסמכים לחובת הבנק. משכך, עול הראיה נשאר על התובע להוכיח את טענותיו שהפעולות הוא טוען שבוצעו בשנה זו נעשו שלא כדין על ידי רוט. התובע לא עמד בנטל זה. תביעתו בגין המשיכות הפנימיות שנעשו בשנת 1991 נדחית, על כן.
103. בכל הנוגע לשנת 1992, החל מ- 11.2.92 היה חייב הבנק בשמירת מסמכים, שכן ממועד זה החלה תקופת 7 השנים עד לגילוי המעילה (לפי עדותו של שפרבר, המעילה התגלתה בין 11 ל- 12 בחודש פברואר 1999 – פרוטוקול סטנוגרמה עמ' 1412 שו' 13). אלמלא הכרענו שתביעת לקח נדחית בגין שנה זו בהיותה תביעה על פי הערכה בלבד, היה מקום להעביר את נטל הראיה לבנק להוכיח את טענתו כי לקח הוא זה שביצע את הפעולות שהוא טוען שנעשו בחשבונות שלא כדין, בשל הנזק הראייתי שגרם הבנק. טענות הבנק נטענו על דרך ההשערה בלבד. סמיכות הזמנים והסכומים שהבנק כיוון אליהם אינה תואמת ולפעמים מדובר בפערים גדולים בסכומים בין המשיכות וההפקדות ובפרקי זמן ממושכים יחסית שנבחרו על ידו על מנת להראות את ההתאמה האמורה, דבר שאינו יכול לשמש כראיה מספקת. כך, למשל, ישנו פער של למעלה ממיליון ₪ בין הסכומים שהופקדו במט"ח (2,056,710 $) בשנת 1992 ובין סכומי משיכת הכספים במזומן בשנה זו (4,134,200 ₪), (לפי נספח ב' לסיכומי הבנק, ונספח 43 לתצהיר שפרבר נ/65), לפי הממוצע של שערי ההמרה של הבנק (סעיף 169