יצאנו להפסקה קצרה מ-11:13 ועד 11:28
ש: בוא נסכם את הפגישה במלון ימית בשביל הפרוטוקול, מה זכור לך?
ת: אני לא זוכר מי יזם אני מניח שירון, זימנו פגישה במלון ימית אני לא זוכר אם יאיר היה פעם ראשונה או שניה והם ניסו לנסות להגן על מכרזים מסוימים או לקוחות מסוימים, הייתי לבד מאמקה. לשאלתך היו שם יוסי וירון והיה גם יאיר. כאן אם אני זוכר אני לא חושב שהוא שיחק תפקיד אולי הוא ישב וכתב. ממילא כל בקשה שלהם בעיקר לדברים מאד קובעים אני מעריך שכל תשובה שלי הייתה נשמעת כמו נגיע הביתה אני אתייעץ עם עידו ואז נראה מה עושים. הייתי אומר שאני לא יכול להגיע להחלטה לבד ובמידה מסוימת רציתי לדעת על רמות המחירים שלהם כדי ללמוד מהם אבל וזה היה שיעור טוב ללמוד מה רמות המחירים שמצפים להם, מה רמות המחיר שאפשר לעבוד, יצאתי מנקודת הנחה שאני עושה מה שאני רוצה ויצא לי שם של מי שגם אם נותן תשובה חיובית לגביהם ובסוף התברר להם שטעו לגבי. עידו היה מדווח על כל פגישה שזומנתי והיו מקרים כמו מלון דן שעידו היה איתי. בפגישה האחרונה במלון דן הזימון של עידו נעשה בכוונה כי לא רצו שאהיה
--- סוף עמוד 208 ---
שם כי לא סמכו על מילה שלי. אני מעריך, אני לא יודע מה היו כוונותיהם." (ת/117, שורה 227).
אף דבריו של וייס לפיהם "יצא לי שם של מי שגם אם נותן תשובה חיובית לגביהם ובסוף התברר להם שטעו לגביו", מהווים למעשה הודיה מצדו בכך שהוא היה צד להסדר, תוך נסיון להצטדק בפני החוקרים בטענה כי היה מפר את הבטחותיו למתחרים. טענה כגון זו, הצטרפות להסדר כובל למראית עין, נטענה גם בפרשת בורוביץ, ונדחתה שם, כאמור לעיל.
על אף שהדברים משוייכים לאישום השלישי, בעניין הוצאת המחירון, אדגיש כי מהודעתו של נאשם 6 עולה כי נאשמים 6-8 פעלו להגדיל את חלקה של אמקה, באופן של חלוקת מכרזים, אולם תוך יצירת מאזן אימה בינם לבין יתר הנאשמים. "תתנו או שניקח". והדברים יפורטו להלן באשר לנאשם 7 ובאישום השלישי. (ת/108, שורה 766).
יצויין שהמאשימה סוברת כי יש לקבל את עדותה של החוקרת אורית פרי ביחס לדברים אשר שמעה מפי וייס אולם לא נרשמו בחקירתו, מכוח סעיפים 11 ו-12 לפקודת הראיות. לכך אומר, כי כאשר נאמרים הדברים בפני איש מרות, אולם זה לא מעלה אותם על הכתב כנדרש, אזי על אף קבילותם, אין דבריו של איש המרות הנאמרים בעל פה בעלי משקל (קדמי – על הראיות, ע' 9).
ראיות המאשימה כנגד נאשם 6