השאלה שמתעוררת נוכח טענות אורק הינה ראשית, האם התנהגות אורק, חרף הנטען נגדה בדבר השתתפות בהסדר, אינה שוללת את אחריותה בפלילים. אם נצא מהנחת היסוד של אורק, כי היא לא הפסיקה את היבוא במועד בו היא מואשמת לגביו (ראו ת/60), מוכן אני לקבוע כי בזק פנתה רק ליצרני המעטפות המקומיות לקבלת הצעות, ואף ניסיונה להשתמש במעטפות לתחומי הרשות הפלשתינאית לא עלה יפה. בתוך כך, עמדתה לרכוש מעטפות מספק מקומי (ת/86), ורק בשנת 2000 החליטה לפנות ליצרנים מחו"ל, אינה נראית בעיני.
נראה כי הקושי ביבוא מעטפות, כמוסבר על ידי העד נדל (עמ' 860) אינו מעלה ואינו מוריד.
רעיון זה אינו מתיישב עם הראיות לפיהן אורק קיבלה עמלות משלושת החברות, כמפורט בטבלה דלעיל.
כך גם אי הפסקת היבוא על ידי אורק, גם אם נקבל טענה זו, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את השתתפותה בהסדר, שכן החשוב הוא אופן השיווק, הכמויות, והאם שותפיה להסדר ראו בתשלום הסדר. לא הובאה על ידי אורק כל ראיה לכך שהחברות באו בטרוניה לגבי הצפת השוק במעטפות יבוא לאחר קבלת השיקים כמפורט בטבלה.
דברים אלה יפים אף לעניין טענת אורק, כי סיפקה מעטפות לדיסקונט בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, כמפורט בחשבוניות (נ/9). גם בהינתן שמדובר במעטפות מיובאות לא הובאה ראיה מתי מעטפות ספציפיות אלה יובאו לארץ.
גם הטענה כי נדל, כעולה מעדותו, יידע את היצרנים בדבר הייבוא של אורק (עמ' 861), יכולה להתפרש בשני הכיוונים, דהיינו לחזק את ראיות התביעה כי אכן החברות חששו שמא אורק תפגע בהכנסותיהן, או איפשרו לאורק מדי פעם למכור מעטפות יבוא על מנת לטשטש את ההסדר הכובל בבחינת "הפוך על הפוך", בלשון העם, ומכאן שזה תאם את "הסדר העמלות השלילי", או כי הדבר לא הפריע להן. גם אם נקבל את הגרסה הנוחה לנאשמים אין בכך סתירה לראיות שהוצגו על ידי המאשימה. כך גם מסתמך הסנגור בסיכומיו על כך שהחוקר אורן גיל רשם את דברי טפרברג בשיחה בעל פה עימו, באומרו:
--- סוף עמוד 230 ---
"יבוא המעטפות הצטמצם החל משנת 95-96 לאחר שהיצרנים כיסחו את אורק במחירים, ולאחר ששערי המט"ח עלו, מה שהפך את היבוא לפחות כדאי. אורק המשיכו לייבא מעטפות עד שנת 2000-2001 לערך, אבל בכמויות קטנות הרבה יותר...מעריך שבשנים 95, 96 וגם 97 כ- 80% ממחזור המכירות במעטפות היה מעטפות יבוא" (ההדגשות הוספו) (שם, 35).
דברים אלה עליהם סומך הסנגור ידיו, פועלים, לטעמי, לחובת אורק, באשר הדבר מסביר את הפסאדה שהציגה אורק, ואת האיום הסובייקטיבי מבחינת החברות שסברו שיש לעצור את היבוא ולשלם לאורק דמים על מנת להפסיקו. זאת גם אם אנשי אורק מכחישים את המיוחס להם בכתב האישום, כפי שמציג הסנגור את דבריהם בהודעותיהם, וכן מזכ"דים ת/134, ת/135, ת/137. על כך נאמר על ידי בית המשפט בפרשת בורוביץ: