"על כל פנים, התלונות עליה לא גרעו מהיותה צד להסדר הכובל. הן מפני שתלונות דומות (ולוא גם בעוצמה פחותה) הופנו גם כלפי חברות אחרות שהשתתפו בישיבות השולחן... והן מפני שנטיית השותפים להסדרים כובלים להפר את ההגבלות שנטלו על עצמם אינה תופעה בלתי-מוכרת. מטעם זה נוהגים קרטלים להקים מנגנוני מעקב ופיקוח, במטרה למנוע ניסיון של "אחד מחברי הקרטל להרוויח... על חשבון מתחריו" ) יגור, 163). נמצא כי באפשרות שאיילון נחשבה כ"חריגה" בשוק הקולקטיבים, לא היה כדי לגרוע מן ההתרשמות שיצרה בעיני החברות כי היא חלק מההסדר. אלמלא חפצה ביצירת ההתרשמות האמורה, חזקה שהיתה נוהגת כפי שנהגה, משלב מסוים, חברת הביטוח אליהו ומדירה את רגליה מישיבות השולחן." (שם, פסקה 134).
וכן ראו דברי כב' השופטת מ' מזרחי בת.פ. (ים) 162/99 מדינת ישראל נ' המשביר לחקלאי בע"מ תק-מח 99(3), 29201, בציינה:
"...כאשר צדדים להסדר מקבלים על עצמם לפעול בדרך מסוימת בתחום עסקיהם ולאחר מכן אינם פועלים על-פי המוסכם, אין בכך כדי לאיין את קיומו של ההסדר. במקרים רבים יש לצד להסדר עניין להפירו כדי להגביר את מכירותיו, מתוך הערכה שהאחרים דווקא נוהגים על פיו. אין לדעת כיצד היה אותו צד מתנהג אילו חשש מתחרות של צדדים אחרים להסדר. כך, למשל, כאשר הוגדר בהסדר שיעור ההנחות וצד להסדר הגדיל מעבר למוסכם את שיעור ההנחה שנתן ללקוחותיו, אין לדעת אם לא היה נותן הנחה גדולה יותר אלמלא סבר שהאחרים שומרים על ההסדר. לכן, אין הטענה הנוגעת לאי קיום ההסדר כלשונו, אפילו הוכחה, שוללת את הקביעה שההסדר גרם אותו נזק שהמחוקק ביקש למונעו." (שם, 29206).
--- סוף עמוד 231 ---
אם קוראים את הודעות אנשי אורק עולה, כי יש בהם אמרות שאינן מתיישבות עם הציטוטים שמביא הסנגור. כך למשל דברי רונן קיל, כמפורט על ידי המאשימה בסיכומיה (עמ' 164 ואילך), שחלקם צוטט לעיל (מתוך ת/132), וכן דבריו ב-ת/102, אף שם התשובות חמקניות ונשענות על אי יכולת לזכור את המאורעות. אותו דין לגבי הודעות טפרברג (ת/136).
כך גם הטענה, כי חברת ניריס לא קיבלה הצעות מיצרנים להפסיק את היבוא, אינה מעלה ואינה מורידה. שלום לקס מניריס העיד ונחקר על ידי ב"כ אורק, אולם לא נשאל לגבי הכמויות המדויקות של היבוא שבוצע בתקופה הרלוונטית.
לדברי אורק, אנשי אמקה ניסו, לדבריהם, לפתור את בעיית היבוא בדרכים חוקיות, כפי שעולה מהודעת קליין, המצוטטת על ידי ב"כ אורק, בה אמר: