"ש: מה ניסיתם אתם באמקה לעשות כדי להתמודד עם הייבוא של אורק?
ת: ניסינו לתת לו את המחירים הטובים ביותר כדי שיקנה את המעטפות מתוצרתנו, ניסינו למצוא שיטות יצירתיות כמו מכירה ללקוחות שלו והעברת עמלה לאורק וניסינו להגיע למצב של חברה משותפת...
ש: זאת אומרת שרציתם לקנות את אורק?
ת: לא. להקים חברה משותפת שבהמשך המשא ומתן הייתה אמורה להתבסס על העסק של אלכס מעטפות והייתה אמורה לעבוד במקביל לאורק שיווק נייר.
ש: וכיצד זה יעצור את היבוא?
ת: זה יחליף את היבוא. אני לא התיימרתי לעצור את כל היבוא למדינת ישראל ניסיתי לגרום למצב שבו היבוא יוחלף בתוצרת הארץ.
ש: מדוע זה לא יצא לפועל?
ת: מכל מיני סיבות. בין היתר אלכס נפטר וכולנו מצטערים אבל זה לא יצא לפועל." (ת/113 עמ' 9).
אמרה זו סותרת למעשה את גרסת אורק, שהיא היתה אחת מני רבות מהיבואנים והקטנה שבהם, משל טיפה בים, והכיצד רק איתה או באמצעותה מבקשת אמקה להתגבר על בעיית היבוא!
אשר לעדויות נוספות שאורק מפנה אליהן ביחס למלחמת המחירים, דהיינו עדות דב גולן ויוסי נדב, מתקבל אותו רושם שאורק שכה ממעיטים בכוחה הינה אויב מספר 1 של שוק המעטפות!
לעומת זאת, את עדות סמי נדל מבנק דיסקונט, מכנה הסנגור כבלתי אמינה. עד זה אינו קשור עם מי מהחברות, והוא העיד על נושא "ההתיישרות", כמפורט לעיל, וכן הוסיף הוא בעדותו:
--- סוף עמוד 232 ---
"שנה אחרי כן ראינו שפתאום באיזה שהוא שלב גם היבואן מתחיל להתיישר מבחינת המחירים, זאת אומרת התופעה מתחילה לחזור על עצמה ואז בלית ברירה הבאנו עוד יבואן אחד. כשהבאנו עוד יבואן אחד המחיר ירד עוד פעם." (עמ' 823).
אני נותן אמון מלא בעד זה, חרף דברי העד מר באוכנר (בציניות), כי לנדל היו "תחושות בטן" (עמ' 951). יחד עם זאת, לא הוא ולא נדל עצמו נחקרו הכיצד תחושות הבטן פוגעות בנתונים שהגיש ביחס למחירים.
הטענות כלפי נדל בדבר העדפתו ברכישת המעטפות כנובעת מאינטרסים אישיים, הייתה ידועה לנאשמים, שכן הדברים מצויים בחומר החקירה, וניסיון לדלות פרטים על כך מעדות החוקרת אורית פרי, לא עלה יפה. יותר מכך, הנאשמים לא הביאו כל ראיה לבירור טענה זו.
ניסיון לתקיפת מוצג ת/60 לעניין ההתיישרות של אורק בטענה, כי במכרז 99/00 של דיסקונט אורק הציעו מחיר זול יותר משל היצרנים, אף הוא לא נותן מענה.
המתווה הנורמטיבי לאישום השני
157. כפי שפרטנו לעיל, המאשימה הציגה ראיות ישירות וראיות נסיבתיות להוכחת אישום זה.