הסבר זה בהודעתו אינו מקובל עליי שעה שאינו מגובה במסמכים של הנה"ח וכן של ההזמנות מן החברות ותעודות משלוח, על מנת להראות כיצד נרשמו חשבוניות של ספקים או הזמנות של לקוחות נוספים באותם ימים או בסמוך לכך. רונן קיל נמנע כאמור מלהעיד, ואף לא זימן לעדות את גב' זיג או מישהו אחר מהנהלת החשבוניות של אורק.
גם מן העד רפי דגני לא יכולה אורק להבנות, באשר, דווקא עד זה שהתרשמתי מעדותו כי נאלץ להגיע להעיד בשל היותו עד תביעה לאור הודעות שמסר ברשות, אולם השתדל שלא לגלות פרטים ולא להפליל את קיבוצו וחבריו.
דווקא מהקטעים מעדותו, המצוטטים על ידי אורק בסיכומים, ניתן להסיק מסקנות לחובת אורק. כך למשל אמר העד:
"ש. עכשיו תאמר לי למיטב זכרונך וידיעתך כל החשבוניות האלה התשלומים האלה לאורק למה הם היו קשורים?
ת. אני לא יכול לתת תשובה ספציפית. באופן כללי אורק היו ספקים ולקוחות, וגם תיווכו בעסקות שיווק שונות.
ש. ואותם חשבוניות הם לא לפניך אבל היה כתוב על כולם עמלת שיווק,
ת. אז וודאי הם הביאו לנו איזה עבודה או משהו אני לא, לא יכול להתייחס באופן ספציפי לעניין הזה." (ההדגשה הוספה) (ע' 1021).
ובהמשך:
" ש. לגבי עמלות השיווק אתה נשאלת בהודאה מיום 22 לינואר בשורה 253 ענית 'לעומת זאת כאשר מתווך פרטי מציע לנו את תיווכו בעסקאות שונות של אספקת מעטפות אנחנו לגופו של עניין מתייחסים ומחליטים בחיוב בהתאם לעניין, אם זה כדאי לנו או
--- סוף עמוד 244 ---
לא. במקרים האלה אנחנו משלמים למתווך עמלת שיווק בגין העבודה שהוא העביר לנו והכל בצורה שקופה, אני יודע זאת כיוון שאני עצמי אישרת תשלומים כנגד חשבוניות כאלה' סוף ציטוט, אתה מאשר?
ת. כן.
ש. ונשאלת בשורה 265 מי הם אותם מתווכים שקיבלו עמלות, וענית 'אני לא יודע את כולם אני חושב שמישה היה לו חלק בזה אלכס מידי פעם אולי עוד גורמים" אתה מאשר גם את זה?
ת. כן.
ש. בחקירתך מיום 22/1 הציגו לך החוקרים חשבוניות של מישה שסומנו ס/356, 360, 432-33 ואתה אישרת שאלה חשבוניות ששילמתם למישה עבור עבודות שהוא הביא לכם, נכון?
ת. מישה ז"ל..." (ע' 1022).
163. דרך נוספת בה מנסה אורק להתמודד עם עדותו, הינה בטענה כי מדובר בעדות סברה ושמיעה. אף טענה זו אין לקבל באשר כאמור העד דגני, מתוך רצון ברור שלא להפליל את קיבוצו, התחמק בחלק מן התשובות. ישנם קטעים שניתן להבין מהם שהינם בגדר סברה, אולם ישנם קטעים שדבריו ברורים. כאן יש להפעיל את הכלל "פלגינן דיבורא" (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קל"ד ע' ב').