גם אם נראה בדברים הנ"ל עדות סברה או שמיעה, הרי בסופו של דבר אין לו תשובה לשאלה מדוע שולמו לאורק עמלות שיווק שונות או כדבריו: "אני לא יודע, נתתי לך איזה סברה קודם יכול להיות שזו התשובה, אני בטח לא זוכר" (עמ' 1024), ואף לא נפגש לדבריו עם אנשי אורק (עמ' 1062).
העובדה שסוכנים עבדו באחת משתי דרכי השיווק כולל זו שהינה למעשה תיווך וקבלת עמלה כגון זו שקיבל מר גבי אלמלם בגין עסקה עם מפעלי ים המלח (עדותו ע' 1274), אינה מלמדת על כך שאורק עשתה כן במקרה נשוא האישום, ומשבחרו כל הנאשמים לשתוק בעניין זה אינה מאפשרת ללמוד גזירה שווה.
אשר לטענה כי רונן קיל נתן בהודעתו הסבר לעמלות השיווק לאורק כחלק מעסקאות עם רשות הדואר, זו אינה עומדת במבחן, שכן לא כל החברות השתתפו בעסקה זו, דבר שהיה אמור לשנות את הפרופורציה שבטבלה, מה גם שהוא טען "שאינו זוכר כל עסקה באופן ספציפי" (ת/132, ע' 11). ושוב, לא העיד על כך בבית המשפט תוך הצגת המסמכים הרלוונטיים.
כך גם אין קורלציה בין דברי מנהלי אורק שניסו להפוך את אורק כמשווקת, שהביאה עסקאות תמורת עמלות שיווק.
כל הטענות מסוג זה שמעלה ב"כ אורק, פשוט אינן מתחברות בסופו של יום אם החלוקה הברורה שמעלה הטבלה, והן בבחינת נסיונות ליתן הסברים בלתי מפלילים גרידא. כאמור
--- סוף עמוד 245 ---
לנאשמים הייתה תקופה ארוכה לגבות טענות מסוג זה במסמכים, הדבר לא נעשה והנאשמים בחרו לא להעמיד במבחן תיאוריות אלה בחקירה נגדית בבית המשפט.
[לעניין המשמעות והתוצאה המשפטית לשתיקת נאשמי אורק – ראו בחלק הכללי).
נשוב עתה לדיון לגבי יתר הנאשמים באישום השני, על פי סדרם.
אשר לנאשם 1
164. משקבעתי כי הראיות הנסיבתיות שהוגשו מובילות למסקנה חד משמעית שהיא ההגיונית היחידה המלמדת על אשמת הנאשמים, הרי קביעה זו יפה כלפי כל הנאשמים שלהם מיוחס האישום השני. לפיכך נבחן אם ניתן ליישמה לגבי כל הנאשמים באישום זה.
נאשם 1 אינו חולק כי התשלומים המופיעים בטבלה שולמו מגברעם לאורק, אלא שלטענתו היה על המאשימה להוכיח שהתשלומים שולמו בתיאום בין החברות הנאשמות עבור הפסקת הייבוא.
אשר לקניית מעטפות ייבוא מאורק כדי שזו לא תפיץ אותם במחירי הפסד, טוען נאשם 1 כי יש בכך אולי ניסיון סחיטה על ידי אורק, כפי שהעיד מר דגני, אך אין בכך פעולה הנוגדת את תכליתו של חוק ההגבלים.
אינני מקבל טענה זו. הפעילות מול נאשמים 9 עד 11 היתה תוך תיאום כל הגורמים שהשתתפו בכך, פעילות הנכנסת בגדרו של סעיף 2 לחוק כפי שנדון לעיל.