בתוך כך אני דוחה את הטענה בדבר העדר מניע, שהרי זה טמון במטרה המשותפת של הצדדים לשלוט בשוק המעטפות, ולא לאפשר את קריסתו, זאת באמצעות חלוקתו בהתאם לכוחה היחסי של כל חברה וחברה, וזה אף ההגיון בקיום ההסדר הקובל שנעשה.
דווקא בהתחזקות היורו, השוני בתקנים, ירידת המחירים בארץ וכיוצא באלה, כנטען על ידי חלק מן הנאשמים, הם הם המספקים את המניע שלא להביא לקריסת הענף.
בתוך כך אני דוחה הטענה כי החוקרים סברו, בעת חקירת מר רפי דגני, כי ערפול הדברים יסייע להם, ולפיכך לא הציגו בפניו מסמכים. התרשמתי מדברי דגני כי הוא ידע היטב את הפרטים, והתבטאות כגון: "האמת שאני צריך לראות את הנייר כדי לראות אם אני זוכר על מה מדובר..." (ע' 1022), מלמדת על כך שחשש להפליל את החברה שהרי העד המשיך ברצף והנושא היה מוכר לו היטב, וגם ניסיונו לפרש את המצב כניסיון סחיטה של אורק, אינו אמין עלי, ואף אין בו הגיון.
גם אם יחס הכוחות בין אורק אל מול חברות המעטפות הותיקות והחזקות (דוד וגולית - בהמשלה), הרי שלא היה הגיון להתמסר לאיום שכזה, לאור הטענה כי אורק היתה יבואנית אחת מיני רבים, והעתרות לסחיטה מצידה היתה כטיפה בים, ופתח לסחיטות
--- סוף עמוד 246 ---
נוספות מצד יבואנים אחרים. גם עדות נדב בנושא זה אינה נוגסת במאומה במסקנה אליה הגעתי, ואף דבריו, שנשמעו רק בקלטת שהוגשה על ידי נאשם 1 שם הוא נשמע אומר: "אני לא אציע כסף. אני לא מוכר כסף", אינה מועילה אלא ההפך, לטעמי, כפי שהובהר לעיל.
אותו דין לגבי טענת נאשם 1 לפיה הוא לא היה מעורב בפגישות, וכי נדב לא שיתף אותו בפרשה זו, כעולה מדברי נדב בחקירתו, וכמצוטט על ידי עו"ד ליטבק בסיכומיה:
"נחקר: ירון הוא מנכ"ל, אבל יש איזשהי אחריות מסוימת שאני עושה, מקבל אותה על עצמי. אני צריך להוכיח קבלות. אני לא צריך להגיד כל צעד שאני עושה. תודה." (פרו', 730, סיכומי, 462).
כפי שכבר ציינתי לעיל, נדב ניסה לאורך כל הדרך לצמצם את מעורבות נאשמים 1 עד 3 ולא להפלילם, וכך אף לגבי עצמו. (ראו הדיון בנושא מוצג ת/49 לעיל).
אף עדותו של נדב גולן ששימש כיו"ר מועצת המנהלים הפעיל של גברעם, אין בה רבותא, רף שאמר בתשובה לשאלת עו"ד ארליך כי הוא לא מכיר את אורק (עמ' 814).
ממכלול הראיות עולה כי נאשם 1 היה דומיננטי ביותר, ולא סביר בעיני שנדב, עשה פעילות מסוג זה מבלי ליידע אותו, שהרי לא מדובר רק בדיבור, אלא בתשלומים חודשיים, כפי שהוצג לעיל.