ב"כ נאשם 1 מבקשת ללמד מן העובדה שב"כ המאשימה לא התייחסה בסיכומיה לעניין האישום השני על פרשת בנק דיסקונט.
כדבריה:
"פרשת בנק דיסקונט אשר נשמטה מסיכומי המאשימה, מחזקת את טיעוני ההגנה לפיהם לגברעם לא היה כלל אינטרס משמעותי למנוע מאורק לייבא מעטפות, וזאת כיוון שאורק כלל לא היוותה תחרות בשוק המוסרי אשר רובו ככולו הנו שוק ממוכן, ובפרט לגבי הלקוח היחידי בשוק זה אשר קנה מייבוא (1) ואשר כמעט ולא רכש מעטפות מגברם (2).
המאשימה למרות שהתייחסה ארוכות לעדותו של סמי נדל, נציג בנק דיסקונט, בהקשר של האישום השני (סיכומי המאשימה עמ' 161 עד עמ' 164) השמיטה נושא זה עליו חקרה את יוסי נדב, ובעיקר השמיטה את דבריו של העד סמי נדל בנדון." (שם, 463).
בהקשר זה, אציין, בהזדמנות זאת, כי ב"כ הצדדים טענו בטעם רב, והיטיבו בסיכומיהם הארוכים והמפורטים, ואף התייחסו לכל נושא באופן יסודי ביותר. יחד עם זאת, לא ניתן בסיכומים להתייחס לכל פיסת ראיה, דבר שמצריך היה להכפיל ואולי אף לשלש אף את היקף הכרעת הדין, לפיכך יש להתייחס לעיקרי הדברים והראיות.
--- סוף עמוד 247 ---
מן הכלל אל הפרט, לאור העובדה שישנה קורלציה בין האישומים, הרי שהתייחסות מסוימת באישום אחד, ניתנת לייחוס אף לאישום אחר. אחזור פעם נוספת, ואציין שטענות אלה של נאשם 1 היה מקומן בעדותו הוא, דבר שלא התרחש.
165. עמלות לסוכנים לחוד, ותאום עם אורק לחוד, ואין בו כדי לשנות את המיוחס לנאשמים באישום השני. אין בדברי נאשם 1 דלעיל, כדי לפתוח צוהר מכיוון נוסף, לטעון כי ניתן להרשיע על פי ראיה נסיבתית רק כאשר המסקנה הנובעת מהראיה הנסיבתית הינה אחת ויחידה, וגוברת על כל מסקנה אחרת באופן שניתן לומר כי האשמה הוכחה מעבר לכל ספק סביר (בג"צ 2534/87 ח"כ יונה יהב נ' פרקליטות המדינה, פ"ד נא(3), 39, 43), כנטען על ידי נאשם 1.
נאשמים 4, 5
166. ב"כ נאשמים אלה מנתח את הפסיקה בסוגיה זו, אליה התייחסתי לעיל, בהדגישו כי אין בשתיקת הנאשמים במקרה דנן כדי למלא חסר ראייתי של התביעה ואין בחיזוק להוות תחליף להוכחת האישום בראיות התביעה, היות ומדובר באישום שולי לאישום הראשון, ואין להקיש משתיקת הנאשמים שכן זו עשויה לנבוע מסיבות שאינן קשורות לאישום, בהסתמכו על הנאמר בפרשת נגר (ראו לעיל) כדלקמן:
"העובדה שהסניגוריה לא הביאה ראיות מצדה, או שאלו לא היו מהימנות בעיני בית המשפט, לא יהיה בה לכשעצמה כדי למלא את החסר בראיותיה הנסיבתיות של הקטגוריה." פרשת נגר, לעיל, בעמ' 141).