ת. ניסינו לתת לו את המחירים הטובים ביותר כדי שיקנה את המעטפות מתוצרתנו, ניסינו למצוא שיטות יצירתיות כמו מכירה
--- סוף עמוד 250 ---
ללקוחות שלו והעברת עמלה לאורק וניסינו להגיע למצב של חבר המשותפת..." (ת/133).
עו"ד לוי צודק בכך שהתנהגות אמקה היתה אגרסיבית, ומצינו כבר שלעיתים היו "בגידות" או" עקיצות", חרף ההבנות הכלליות וההסמכות בין החברות, אולם כל אלה לא מובילים לספק כלשהו בנשוא אישום זה.
דווקא אמקה היא שיצרה את "מאזן האימה" בגישתה כי אם לא תגיעה לסיפוקה, כי אז תגביר את המאבק בשוק המעטפות במטרה להגדיל את חלקה בשוק. עובדה המלמדת על כך שהיא פעלה 'בכל הערוצים'. ניתן ללמד על כך אף מדברי וייס בהודעתו בעניין הפגישה בדן ת"א באומרו:
"ש. למה יצאתם.
ת. הם ביקשו לדבר ביניהם לבד ושנצא הם ביקשו שנצא. אולי יש ביניהם קשרים היסטוריות ודברים שאני לא צריך לדעת.
ש. בטח הייתה מטרה שתצאו ותחזרו אחרת היו מדברים אחר כך
ת. נכון. הייתה להם מטרה לבחון, הייתי אומר את זה כך, לבחון את האפשרות איך אמקה מעטפות תשאר קטנה ושבעת רצון.
(ת/108 שורה 766).
לאור כל האמור, יש מקום להרשיע את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם באישום השני.
סיכום
168. מן המקובץ עולה כי כחלק מהסדר כובל, שילמו נאשמים 1-8 לאורק תשלומים שוטפים על מנת שאורק תימנע מלייבא מעטפות, כנטען על ידי המאשימה.
המאשימה הוכיחה את האמור באישום זה, הן בראיות ישירות והן בראיות נסיבתיות, כפי שפורט, ולכך מתווספת העובדה כי הנאשמים כולם נמנעו מלעלות לדוכן העדים וליתן את גירסתם.
לאור האמור, אני מרשיע את הנאשמים 1-11, למעט נאשם 6, בביצוע העבירה המיוחסת להם בכתב האישום, עבירה לפי סעיף 47(א)(1), בצירוף סעיפים 4, 2(א), 2(ב)(3) ו-2(ב)(4) לחוק ההגבלים העיסקיים.
כפי שפורט באישום הראשון, ומאחר שאף נאשמים 9,10 הינם מנהלים בפועל של אורק, אני מרשיע את נאשמים 1, 4, 7, 9 ו- 10 אף בצירוף סעיף 48 לחוק.
האישום השלישי
--- סוף עמוד 251 ---
(מיוחס לנאשמים 1-8 למעט נאשמת 3)
האישום
169. אישום זה עניינו בהסכמה לכאורה בין נאשמים 1-8, למעט נאשמת 3, להוצאת מחירון חדש משותף לכל הנאשמות, בו יועלו מחירי המוצרים בכ- 10%. לדברי המאשימה, במעשיהם אלו הגבילו הצדדים את עצמם באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בינם לבין הצדדים האחרים להסדר, בלא שקיבלו תחילה אישור, היתר זמני או פטור מהממונה על ההגבלים העסקיים או מבית הדין להגבלים עסקיים.