לדבריה, הנאשמים היו צדדים להסכמות המהווה כבילות הנוגעות למחיר שיידרש, שיוצע או שישולם.
סעיפי האישום
באשר לנאשמים אלו טוענת המאשימה כי הם היו צד להסדר כובל ומייחסת להם עבירה לפי סעיף 47(א)(1), בצירוף סעיפים 4, 2(א) ו- 2(ב)(1) לחוק.
באשר לנאשמים 1, 4, 6, 7, לחלופין: בצירוף סעיף 48 לחוק.
--- סוף עמוד 252 ---
טענות המאשימה
170. לדברי המאשימה לאחר שבחודש יוני 2002 ניסתה גברעם לפרסם מחירון חדש, אולם לאור התנגדות השוק נכשל מהלך זה. בחודשים שלאחר מכן, בפגישות במלונות דן, החליטו הנאשמים לפרסם מחירון חדש ובו יעלו מחירי המוצרים בכ- 10%.
את טענתה לקיומה של הצעה כזו ולהסכמה לגביה, סומכת המאשימה על עדותו של מוראש, אשר היה המציע של ההצעה, והן על הודעתו של נאשם 6.
לדברי המאשימה, העובדה שאף לא אחד מן הנאשמים עלה לדוכן העדים וניסה לתת הסבר כלשהו לגבי תיאום הוצאת המחירון החדש מהווה חיזוק לראיותיה. לדבריה, די בעדותו של מוראש, בצרוף שתיקת הנאשמים כדי לבסס את ההרשעה באישום השלישי כנגד הנאשמים.
לחילופין, טוענת המאשימה כי עדותו של מוראש מעידה לכל הפחות על נסיון לפרסם מחירון חדש ויקר יותר, ועל כן היא מבקשת כי לכל הפחות יורשעו נאשמים 1-5 ו-7 בעבירה של נסיון לעשיית הסדר כובל.
באשר לנאשמים 6,8 טוענת המאשימה כי לאור הודעתו המפורשת של נאשם 6 הרי שיש להרשיעו בביצוע העבירה וכפועל יוצא מכך יש להרשיע אף את אמקה.
טענות הנאשמים
171. נאשם 1 טוען כי עצם העובדה שהמאשימה טענה כי יש להרשיעו במישרין או בעקיפין על פי הוראות ס' 48 לחוק, מעידה על כך שלא ניתן להרשיעו כלל. בנוסף, מאחר שהעדות לפיה היתה הסכמה להוצאת המחירונים הינה של נאשם 6, הרי שאין היא קבילה בעניינו של נאשם 1.
לדבריו, מאחר שלאור האמור, נותרו כנגדו אך דבריו של מוראש, אשר העיד כי לא היתה הסכמה לקיומו של הסדר, הרי שלא מתקיימים יסודות העבירה כלל.
נאשמות 2,3 טוענות כי אין לייחס את מעשיו של נאשם 1 לתאגיד, כאמור באישום הראשון. בנוסף, מדגישות הן כי לאור התקופה לגביה נטען אישום זה הרי שאין הוא רלוונטי לנאשמת 3.
נאשמים 4,5 טוענים כי נאשם 4 הודה בהודעתו בקיומן של הפגישות במלונות דן, אולם דווקא מדבריו עולה כי לא עניין המחירון לא היה חלק מהן, אלא חידוש ההסדר. לאור כך נותרה רק עדותו של מוראש.
--- סוף עמוד 253 ---
נאשמים 6-8 טוענים כי לא היתה הסכמה על הוצאת מחירונים, ועל פי הודעתו של קליין נושא זה כלל לא עלה בדיונים בישיבות במלונות דן. עוד טענה משפטית בפיהם, לפיה העובדה כי אף אם יוכח כי פורסם מחירון זהה או דובר על כך הרי שאין בכך כדי להביא להרשעת המעורבים מאחר שהמחירים בשוק אינם נגזרים ממחיר המחירון אלא משיעור ההנחה, ושיעור זה לא סוכם כלל. באשר לאמקה, טוענים הנאשמים כי אף אם יורשע נאשם 6 הרי שהוא היה כבר בשלהי תפקידו ועל כן לייחס את מעשיו לתאגיד. באשר לנאשם 7 טוענים הם כי הוא כלל לא ידע על כך ואף סיפר בהודעתו כי נושא זה כלל לא עלה בפגישות, כאמור.