כאמור לעיל, המעטפית היוותה גם מוצר תחליפי פוטנציאלי אף ליתר השימושים אשר נעשו באמצעות מעטפות, ומכאן שלאור מבחן התחליפיות השוק הרלוונטי לענייננו כולל אף את המעטפית וזהה לשוק הדיוור.
סיכום ביניים
46. מן המקובץ עולה כי במקרה דנן השוק הרלוונטי אינו אך שוק ייצור ושיווק המעטפות, אלא לאור יחסי בגומלין אשר בין שוק זה ובין שוק הדיוור, בראי מבחן התחליפיות, יש לקבוע כי השוק הרלוונטי הינו שוק הכולל שני שווקים אלו, והמעטפית מהווה בשוק זה מוצר תחליפי מתחרה.
--- סוף עמוד 55 ---
אחריות נושאי משרה בתאגיד
46. טענה נוספת אשר הועלתה, בעיקר על ידי נאשם 1, הינה כי לא ניתן להטיל עליו אחריות אישית למעשי התאגיד.
טענה כגון זו נדחתה בפרשת בורוביץ', בזו הלשון:
"לעניין אחריותו הפלילית של נעמן להפיכת נחושתן ל"צד" כאמור, רואים אותו "כאילו" הוא עצמו הפך ל"צד", שהרי לא "מיהותו" הפורמאלית של ה"צד" היא הקובעת בהקשר זה, אלא עובדת קיומו של ה"הסכם הכובל" בין שני צדדים בניגוד לחוק. ה"צד" המשפטי "הפורמאלי" להסכם הכובל, היא אכן נחושתן, אך הנושאים באחריות המשפטית ה"עניינית" להיותה כזאת הם שניים: נעמן ונחושתן (שם, בעמ' 121, 126).
נראה כי פסק-הדין בפרשת נחושתן לא הבחין, באופן ברור, בין שתי שאלות: האחת, כלום מנהל בתאגיד (שנעשה צד להסדר כובל) נעשה אף הוא "צד" להסדר במשמעות סעיף 2 לחוק ההגבלים? והשנייה, כלום מנהל בתאגיד, כאמור, נושא באחריות ישירה לעבירת התאגיד, מכוח היותו אורגן של התאגיד, אף אם הוא עצמו איננו "צד" להסדר?
התשובה לשאלה השנייה - כעולה מן ההלכה שנפסקה בפרשת נחושתן - היא בוודאי חיובית; וטענות מערערי איילון לא שכנעונו כי יש מקום לסטות מהלכה זו. ממילא יש לדחות גם את טענתם הנוספת של מערערי איילון: אמנם, מהוראות סעיפים 14 ו-15 לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח לכאורה עולה, כי רק תאגידים רשאים לעסוק בתחום הביטוח. אך בין כלל זה, המיועד להבטיח את יציבותם הפיננסית של העוסקים בתחום הביטוח (ראו: מ' יפרח ור' חרל"פ ששון - דיני ביטוח (מהדורה שנייה, תשס"א-2001), 109-108), ובין שאלת הכשירות של האורגנים בתאגידים שעיסוקם בביטוח, לשאת באחריות פלילית לפי חוק ההגבלים, אין ולא כלום. שום תאגיד - ותאגיד העוסק בביטוח בכלל זה - איננו נעשה צד להסדר כובל אלא באמצעות האורגנים שלו; ומשהביאו במעשיהם לכך שהתאגיד יישא באחריות פלילית, אין האורגנים שלו יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם, ואף עליהם (מכוח היותם האורגנים שבאמצעותם פועל התאגיד) מוטל לשאת באחריות ישירה לעבירתו, אף אם הם עצמם לא נעשו צד להסדר הכובל. ודוק: אחריותם הישירה של האורגנים מתווספת לאחריותו הישירה של התאגיד (ראו: א' לדרמן "אחריות פלילית של אורגנים ושל נושאי-משרה בכירים אחרים בתאגיד" פלילים ה(1) 101, 116-112; ע"פ 3027/90 חברת מודיעים בינוי ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(4) 364, 384). יצוין כי גם בית-המשפט העליון של ארה"ב, שעסק בסוגיה זו, קבע, כי נושא-משרה בתאגיד נושא באחריות פלילית ישירה לעבירות על חוקי ההגבלים העסקיים, שביצע במסגרת פעילותו בתאגיד (United States v. Wise, 370 U.S. 405 (1962)).
להבדיל מן ההכרעה בשאלה השנייה, הנראית בעינינו קלה ופשוטה, התשובה לשאלה הראשונה איננה פשוטה כלל ועיקר. הואיל ונושאי המשרה מבין המערערים שלפנינו הם ממילא אורגנים של תאגיד, שאחריותם הישירה לעבירות התאגיד נגזרת מהיותם האורגנים שלו, איננו רואים צורך להכריע בשאלה הראשונה ונניח אותה בצריך עיון." (שם, 4807).