ב. אשר לטענת האכיפה בררנית ביחס לגולן טלקום ושרון, ב"כ הנאשמים דחו את ההבחנה המלאכותית, לשיטתם, שב"כ המאשימה יצרה, לפיה הנאשמים ביצעו, לכאורה, עבירה של קו פעולה של איגוד עסקי, ואילו שרון אינו עומד בראש איגוד עסקי. בעניין זה הם הפנו לפסקה 56 להחלטת הממונה בעניין ארגון בתי החולים הפרטיים לחולים כרוניים בישראל (צורף כנספח 2 לטענות המקדמיות) שם נקבע, כי פעולות שנעשו על ידי מנהל עסקים בעצמו (דוגמת שרון בענייננו) ופעולות שנעשו על ידי איגוד עסקי (דוגמת נאשמת 2 בענייננו), שעלולות להוביל ליצירת הסדר כובל, הן פעולות זהות לחלוטין, בראי חוק ההגבלים העסקיים. משכך, אם המאשימה סבורה שדברי נאשם 1 מהווים קו פעולה שעלול ליצור הסדר כובל בין נהגי המוניות, הרי שיש לראות בהם כזהים לדבריו של שרון באמצעי התקשורת, שאף הם עלולים היו ליצור הסדר כובל בענף הסלולר.
ג. אשר לטענת האכיפה בררנית ביחס להחלטת הממונה בעניין ארגון בתי החולים, ב"כ הנאשמים שבו על טענותיהם, כי בשונה מארגון בתי החולים שפעל לשם סיכול המכרז מראש, בענייננו כתב האישום לא מייחס לנאשמים קריאה שלא להשתתף במכרז או להחרימו מראש, כך שמעשה ארגון בתי החולים עולה בחומרתו על המיוחס לנאשמים בכתב האישום ואי הגשת כתב האישום נגד ארגון בתי החולים יפגע קשות בתחושת הצדק. אשר לטענה שארגון בתי החולים הסתמך על ייעוץ משפטי כמצדיק את הימנעות הגשת כתב האישום נגד ארגון זה, טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם החלטת הממונה בעניין ארגון בתי החולים, שם נקבע באופן מפורש בפסקה 59, כי הסתמכות על ייעוץ משפטי לא גורעת מאחריות הארגון לקו הפעולה שנקט. כך שהטענה שהעצה המשפטית היא המבדילה בין המקרים היא שגויה וסותרת את קביעת הממונה עצמה. בנוסף, הנאשמים ערכו השוואה לשלושה מקרים הדומים לעניינם בהם דובר במעשים שעולים בחומרתם על המעשים המיוחסים לנאשמים בכתב האישום, בהם הוחלט שלא להגיש כתב אישום.
ד. אשר לטענה, כי העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה, ב"כ הנאשמים טענו, שטענת המאשימה ביחס למועד העלאת הטענה עומדת בניגוד מוחלט ללשון סעיף 149(4) לחסד"פ הקובע, כי טענה לפיה העובדות המתוארות באישום אינן מהוות עבירה, ראויה להתברר בשלב ראשון כטענה מקדמית וטרם הקראת כתב אישום. יתר על כן, על רשויות התביעה להפעיל שיקול דעת ולהגיש כתב אישום רק באותם מקרים בהם הן משוכנעות שקיים סיכוי סביר להרשעה. בענייננו, אין בדל ראיה לכך שהזוכות במכרז הן חברות בנאשמת 2, אלא להיפך, הנאשמים הציגו ראיות, כי הם אינם חברים בנאשמת 2. כן אין למאשימה להשלים חוסר ראייתי זה בדיעבד. ראיות אלה אמורות להיות בפניה טרם הגשת כתב אישום. הטענה לפיה גם חברי הארגון יכלו לקחת נוסעים במחיר ההנחה, אין לה אחיזה בכתב האישום, והיא טענה ספקולטיבית שאינה יכולה לבסס הרשעה מעבר לכל ספק סביר. על כן, לשיטתם, יש להורות על ביטול כתב האישום.