הדברים הגיעו עד מחדלים של ממש לקראת סיום שנת 2011 בכל הנוגע לתקציב שנת 2012. הדירקטורים ונושאי המשרה התרשלו בכך שדנו בחודש דצמבר 2011 באישור תקציב לשנת 2012 בהיקף של כמעט חצי מיליארד דולר (!), כאשר לא היו בקופת הקבוצה הכספים הנדרשים לשם השגת מטרות התקציב וכאשר היה ידוע כי סבב גיוס C, אשר הסתיים חודשיים קודם לכן, זכה להצלחה חלקית בלבד – קרי קיים קושי ממשי בגיוס מימון מספק לצורך עמידה בתקציב גרנדיוזי זה. בסופו של יום, גם לאחר קיצוצים משמעותיים ברבעון האחרון של השנה, צריכת המזומנים של הקבוצה בשנת 2012 הסתכמה במעל 320 מיליון דולר. לית מאן דפליג כי דירקטור אשר אישר תקציב שנתי לפעילות חברות הקבוצה, כאשר הוא מודע לכך שאין באמתחת החברה מקורות מימונים אשר יאפשרו לממן את השימושים הצפויים שהוא מאשר, הוא דירקטור רשלן ולא סביר המפר את חובות הזהירות המוטלות עליו.
125. כפי שקל להתרשם, הטענות המועלות על ידי התובעות לגבי אישור תקציב שנת 2012 תוקפות את עצם הגיונה וסבירותה של ההחלטה העסקית. ואולם, התובעות אינן מעלות כל טענה שיש בה, לו תתקבל, לסתור את חזקת התקינות העומדת לטובת נושאי המשרה מכוח כלל שיקול הדעת העסקי. לא נטען כי ההחלטה לאשר את התקציב נבעה מחוסר תום לב סובייקטיבי או שהייתה נגועה בניגוד עניינים. לא נטען גם כי מדובר היה בהחלטה בלתי מיודעת. בהיעדר טענות כאמור, התביעה ביחס לעניינים אלה צפויה להיחסם, ויש מקום לסלקה על הסף כבר בשלב זה.
126. באשר לטענה הכללית שצוינה לעיל (ראו פסקה 124 לעיל), המתייחסת לכאורה גם לשנות תקציב נוספות – האופן הכללי והכוללני שבו נוסחה אינו מאפשר דיון בה. כדי לבסס עילת תביעה היה על הנתבעים להתייחס באופן קונקרטי להליך אישור התקציב לשנת כספים מסוימת. לפיכך גם דינן של טענות אלה – סילוק על הסף.
ו.7 העדר כיסוי להתחייבויות חוץ מאזניות (פרק ד.5 לכתב התביעה)
127. לאורכו ולרוחבו של כתב התביעה, התובעות חוזרות ותוקפות את העובדה כי בתקופה שקדמה לקריסתה, בחרה הנהלת חברת האם שלא להותיר עתודות כספיות ("רזרבות", בלשון התביעה) לצורך מימון התחייבויותיה החוץ מאזניות, במקרה של קריסה (הכוונה היא למחויבויות שמקורן בהסכמים שחתמה הקבוצה עם גורמים שונים, לפיהם תחוב בפיצוי מוסכם במקרה של סיום מוקדם של הפעילות המשותפת עם אותו גורם).
128. לא נטען בכתב התביעה כי אופן התנהלותם של הדירקטורים בעניין זה נבע מחוסר תום לב סובייקטיבי או מניגוד עניינים. לא נטען גם כי אופן ההתנהלות זה מקורו היה בהחלטות בלתי מיודעות של נושאי המשרה. נהפוך הוא. כתב התביעה עצמו מציין כי התקיימו בדיקות ומעקב בסוגיה. למעשה, כתב התביעה תוקף אך ורק את התוצאה הסופית – העובדה כי חרף המידע האמור, שהיה ידוע לנושאי המשרה, לא הוחלט לנקוט באותן הפעולות אשר לדעת המפרקים חובה היה לנקוט. הוא אינו מצביע על פגם בתהליך קבלת ההחלטות, או על מניעים פסולים לקבלתן.