כידוע, אי-ידיעת הדין אינה מהווה הגנה מפני אחריות פלילית בארץ, וודאי שאינה משתיקה מלכתחילה את קיומו של ההליך המשפטי, אולם המקרה שלפנינו אינו
תואם אף את התנאים הנדרשים ליישום הגנת ה-ENTRAPMENT האמריקנית (שכאמור לא נתקבלה בארץ).
ראשית, ההיגיון העומד מאחורי טענת ההסתמכות הוא בעידוד האדם הפשוט שאינו בקיא ברזי החוק והמשפט להתייעץ עם מי שמכיר את הדין, מבין אותו טוב ממנו ומוסמך לתת את העצה או ההנחיה הנכונה. איני סבור כי יש ליישב עיקרון זה מקום בו אין המדובר באדם רגיל מן היישוב, אלא באנשי מקצוע, בנקאים בכירים שחזקה עליהם שיודעים הם את הדין בתחום שבו הם עוסקים ובקיאים הם בתחומים הקשורים לעבודתם ולכללי ההתנהגות המיוחדים שצריך לדעת אותם למען אפשר פעילות תקינה.
שנית, אשר לטענה כי התנהגות הרשות הטעתה את המערערים לחשוב שמעשיהם אינם מהווים עבירה פלילית, אף זהו שטר שלא נפרע. כדי להקים טענת הסתמכות, צריך שבעל הסמכות ייעץ, ינחה, יכריז או יאמר לפלוני כי המעשה שברצונו לעשות לגיטימי, חוקי ומותר. במקרה שלפנינו לא באו הבנקאים להתייעץ עם הרשויות ולקבל אישור למעשה הוויסות בטרם החלו בוויסות מניות הבנקים.
עינינו הרואות כי אפילו היינו מניחים את תנאיה של הגנת ה-ENTRAPMENT )ואין אנו עושים כן), אין הסיטואציה שלפנינו דומה כלל ועיקר למקרים שבהם ראויה טענה זו, אף לפי הדין האמריקני, להתקבל.
תורת ההשתק מכוח הבטחה שלטונית בישראל
167. בארץ מוכרים המודל החוזי והמודל המינהלי של השתק מכוח הבטחה שלטונית.
ההנחה היא כי הבטחה של השלטון צריך לקיים משום אמינות השלטון, הגשמת הדין והאינטרס המובטח, אולם הצורך להגביל את השימוש בטענה של השתק מכוח הבטחת רשות ציבורית מובן מאליו. לפיכך הלכה היא מלפנינו כי הבטחה של פקיד ציבור או גוף ציבורי הנוגדת את החוק אינה תופסת, ובתי המשפט לא ייתנו ידם לאכיפת הבטחה כגון זו (ראה: בג"צ 640/78 בוריס קצאן את יוסף הרשטיג, חברה לבנין ולהנדסה בע"מ נ' יושב-ראש הוועדה המקומית לתכנון עיר נתניה ואח' [18]; בג"צ 594/78 אומן מפעלי סריגה בע"מ ואח' נ' שר התעשיה, המסחר והתיירות ואח' [19]; וראה בג"צ 111/89 אברהם רובינשטיין ושות' חברה קבלנית בע"מ נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז תל-אביב ואח' [20], שם נקבע כי אפילו נוהג פסול שנמשך שנים רבות, למשל בנקיטת דרך חישוב מסוימת, אין לו תוקף בהיותו חורג מסמכותה של הרשות המייעצת).