"הבנקאים חבים חוב לחברה ולשלטון החוק על עצם המעשה הפלילי המיוחס להם. חוב זה טרם נפרע. קיים עניין ציבורי עמוק בהעמדתם לדין, בעיקר למען יידעו וייראו, ולמען לא תחזור התופעה שנית. הליך שיפוטי מסמך, הקובע את העובדות והמטיל אחריות פלילית, מעמיד על כנן את נורמות ההתנהגות הראויות, ונותן ביטוי לאינטרס הציבורי שבמיצוי האחריות המשפטית מזה והרתעה של עבריינים פוטנציאליים מזה. אי-העמדה לדין של הבנקאים, בנסיבות כפי שנתגלו בפרשה שלפנינו, והסתפקות בסנקציה הציבורית-מינהלית, אין בהן אותו מיצוי הדין, המתבקש כלפי חשודים שהגדילו להזיק לחברה, ואין בה אותו אפקט מרתיע שהוא חיוני להמשך תיפקודה של החברה. נהפוך הוא, יש בה, בהסתפקות זו, משום הזמנה לעבריינים פוטנציאליים ליטול את הסיכון בעתיד" (שם, בעמ' 518).
המדובר אפוא בסנקציה ציבורית נפרדת, שאמנם איננה תלויה באחריות בפלילים אך מן הראוי ליתן לה את מלוא המשקל המתחייב. פירושו, כי אם יורשעו המערערים במעשים הפליליים המיוחסים להם, ישמש נימוק זה לקולה משתגיע העת לגזור את דינם, במילים אחרות – העמדה לדין לחוד ומידת ענישה מתחשבת, אם תאושר הרשעה, לחוד.
ועדות חקירה והליך פלילי באנגליה
186. בדו"ח ועדת סלמון האנגלי צוין כי מעולם (לפחות עד היום שבו נתפרסם) לא הועמד אדם לדין באנגליה בעקבות דיוניה של ועדת חקירה. וזוהי רוח הדברים:
THE PUBLICITY HOWEVER WHICH SUCH HEARINGS TTRACT IS SO WIDE AND SO" OVERWHELMING THAT IT WOULD BE VIRTUALLY IMPOSSIBLE FOR ANY PERSON AGAINST
= 378 =
--- סוף עמוד 380 ---
WHOM AN ADVERSE FINDING WAS MADE TO OBTAIN A FAIR TRIAL AFTERWARDS... SO (FAR NO SUCH PERSON HAS EVER BEEN PROSECUTED" (IBID., AT 27
מספר הערות אשר למציאות הקיימת באנגליה:
ראשית, אין פירוש הדבר שבכל פעם שהוקמה ועדת חקירה מנועה התביעה מלהגיש כתב-אישום. כבר בדו"ח ועדת דנינג (ON PROFUMO) משנת 1963 מציין הלורד כי אין מניעה לחפש אחר ראיות עצמאיות ולפעול על פיהן לצורך העמדה לדין.
שנית הפירסום הרב שמושכים אליהם דיוניה של ועדת החקירה מונע באנגליה ניהולו של משפט הוגן, אולם זאת עקב שיטת המושבעים הנהוגה שם. משנתפרסמו מימצאיה של ועדת חקירה יהיה זה קשה אם לא בלתי אפשרי למצוא חבר מושבעים אובייקטיבי, בלתי תלוי, שאינו מושפע מהפירסום הרב ומדעת הקהל הקיימת. נימוק זה נשמט משעניין לנו בשיטה הישראלית ובשופט מקצועי.